אני רצה אל ההר שלך, מטפסת ומטפסת ומגיעה לפסגה.
ואז מה?
אז עליתי את הדרכים שלך
וגברתי על המכשולים שלך
וכבשתי את ההרים שלך
ועכשיו?
אלה החיים שלי, לא שלך
איך יכולנו לשכח את ההרים שלנו?
כמה קלה היא דרך העדר
אותו הגובה
והערכה נלוית מהסיבה הפשוטה שכולם את הכיבוש הזה כבר מכירים.
ההר שלי!
אני מטפסת על ההר שלי, ואולי לא תשימו לב
כי הרי ההצטופפות ההמונית על ההר של כולם
ששייך לאף אחד, עושה הרבה רוח.
אבל ככה טוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.