...ואת יכולה להחביא אותי בעננים,
את יכולה לברוח ולזרוק תירוצים,
את יכולה לחשוב כל מיני דברים,

ואת יכולה ואת עושה כל מה שאת יכולה.

ואת יכולה לזרוק אותי מהמיטה
לפני שהשעון התחלף לתשע,
ואת יכולה לבהות בי בוהה בעננים
בחוץ,
בגשם,
ואת יכולה לכעוס שאני כועס על החיים.
ואת יכולה לזרוק אותי מכל המדרגות שאין לך,
ואת יכולה לזרוק מבט שיוריד אותי מהפסים,
ואת יכולה לפרק את הרכבת של התוצאות
בורג אחר בורג,
את כל הברגים.

ואת יכולה לשאול,
ואת יכולה להתפלא,
ואת יכולה להשתחל במעלה הגב שלי
לזרום כנחשול,
כמו איזה עצב שמסרב לעזוב.
ומי ייקח אותו במקומי?

ואת יכולה ואת עושה כל מה שאת יכולה.

ואת חושבת שאת יכולה לשנות אותי
ויכול להיות שאת זה את לא יכולה,
לא בצק נילש בידייך,
זה לא אני,

ואת רוצה ואינך יכולה.

ואת יכולה להזכיר לי ימים אחרים,
ואת יכולה לגרום לי להרגיש שהתנתקתי מהחיים,
ואת עושה את כל זה אולי אפילו בלי שתרצי,

ואת לא רוצה ואת יכולה ואת עושה,
בי.

ואת יכולה לשמוע את הקולות שבראשי,
ואת יכולה להרגיש את הסודות שבעוביי,
את אומרת שאת יכולה
ולפעמים אני חושב שפשוט אינך רוצה.

ואת יכולה להיות ריק באמצע העולם,
בין כל העצים והציפורים והשקט של הכפר,
אי של פחד וסימן של שאלה,
ואת לא יודעת, את לא אומרת,
אבל את יכולה.

ואת נפש חלשה
בתוך גוף כל כך חזק,
אומרת דברים שלא חשבת
שתאמרי לעולם,
את מלטפת ובוכה,
את צוחקת,
לפעמים את מתעקשת להיות כל כך יפה
שבא לי לחבק אותך עד שייגמר העולם.
את מספרת שאת יכולה,
את חושבת שאת צריכה,
ואני מרחף בין לבין
אבוד,
מבועת.
את מחשבת אותי, את בורחת ממני,
את אינך יודעת דבר, הפכת לחסרת בושה קלושה.

ואין לך מושג איך את יכולה לעשות את כל הדברים שאת עושה,
ואת חושבת שאת עושה, את חושבת שאת יודעת, הכל איננו פשוט כל
כך, אמרתי לך כבר למין ההתחלה.
ואין בך צוהר של חרטה, ואני מרחף
אבוד,
מוזר,
איתך אבל לא כאן.
ואנחנו שונים כל כך עכשיו, אנחנו איננו מכירים בכלל,
ואת יכולה לראות את זה ואת אינך אומרת דבר,
או שאת יכולה לומר את זה, אבל לראות אינך יכולה.
ואת חושבת ואת בוכה, ואת מרגלת ואת מבקיעה,
ומוותרת ובוכה
וחושבת ויכולה
ואת פוגעת בי, אני באוויר
מרחף,
מוזר.
ואת נהנית ואת מעמידה פנים שזה לא היה בכוונה,
ואת רואה אותי
תייר בעולם הזה
ואת יכולה אפילו לדבר מסובך שכזה
ואת יכולה ופשוט אינך רוצה, כמו לראות שאני מרגיש פה
אחד לבד כמו כולם,
ואת יכולה ואת מצליחה ואת יודעת
ופשוט
אינך
רוצה...

הקטע הזה הוא לא כתב הזמנה לפסיכיאטר, (כפי שאולי גורם לכם
ואפילו לי להרגיש) אלא דבר שנכתב בלהט הרגע לפני חמש שנים
בערך.

מקווה שאיננו מעיק מדי בעיניכם הקוראים.