שכבות של אישיות מכסות פנים חסרות משמעות,
בתוך מערבולת של תחושה, שכבה מכסה כל טיפת הרגשה.
מילים נזרקות הדובר אינו חשוב, לנצח שלו? כמה עלוב! כמה עלוב.
החיוך אוחז ביד הייאוש, מערכת שנמצאת במצב אנוש.
שיחה, "סליחה!".
"הייתי פה קודם". היא לא רואה, איך שאני לא רואה.
טובעת. חוקקת בהיסטוריה שלי עוד שכבה.
מטשטשת לי את המציאות. מטשטשת לו.
שכבות. שכבות. שכבות.
אותו הלב זה רק הפנים שכבר קשה לו לראות.