מסתכל מסביב.
רואה את הקירות הערומים הצבועים בכחול תינוקי מסביבו.
פוסטר ענק של הסרט האהוב עליו תלוי לצידו. שידת הלימודים
שמעולם לא למד עליה, המערכת עם המוזיקה שלו. המפלט. מאפרה עם
בדלים, גרביים מלוכלכים, נעל שמאל זרוקה בצד. גיטרה שחורה נחה
בעדינות על הקיר, דלת נעולה, חלון קטן ומאחוריו שחור, שחור.
קערת קורנפלקס מלפני שלושה ימים, מיטה מבולגנת, מביא ביד. חושב
עליה עכשיו, צוחקת, מעשנת ושוב צוחקת. הוא מתאר אותה עם שמלה
שחורה צמודה ועקבים. מאופרת יפה ומחייכת עם צעיף גדול סביב
צווארה הבהיר. מתחבקת איתו עכשיו, מתנשקת איתו במוחו, הוא נוגע
בה, רוצה להיות בתוכה, בתוך ליבה.
הייתה לו פעם הזדמנות אבל הוא פיספס ועכשיו היא רחוקה ממנו.
חולם שהיא מתקשרת, שומע את קולה מרחוק. קם. שוטף ידיים. זורק
את המפית המלוכלכת לפח שמתחת לשולחן. מדליק סיגריה. הסיגרייה
האהובה עלייה. כמה היה רוצה לעשן משהו אחר עכשיו. איתה. בעצם
מי צריך את זה כשהוא איתה. מסתכל בשעון. 11:30. שעה מחורבנת.
ההורים שלו יצאו. לא יחד. הם גרושים. אח שלו יצא עם החברה שלו
ורק הוא... מסתכל במראה. עושה קוקו. הוא די שונא את עצמו.
אם רק היה יודע שהיא בחדר עכשיו. בפיג'מה. חושבת עליו צוחק
ומעשן עם החברים שלו. מחבק אותה. מביאה ביד. רוצה לבכות.
לשתות. שוטפת ידיים. מסתכלת מהחלון על הירח ומקווה שגם הוא
מסתכל עליו עכשיו. היא כל כך רוצה שהוא יתקשר סתם ככה. מסתכלת
על השעון. 11:45. שעה מחורבנת. רוצה להתנשק איתו עכשיו. להתחבק
איתו, לגעת בו, שהוא יהיה בתוכה, בתוך ליבה. מסתכלת במראה. היא
די שונאת את עצמה. הם שמים לב שכבר 11:55. שיט. 12:00
שנה חדשה. שונאת את 2001. שונא את 2001, הם חושבים. כזה הוא
הגורל...