לאן הולכים מכאן?
לא יודע.
מה עושים עכשיו? שואל.
ממשיכים רגיל. אומרת.
יוצא מהדלת, הולך.
הכל ישתנה. אמרת.
אני אתגבר. הבטחתי.
ענית בשתיקה, בוער,
הסתכלת עלי הפניתי את הראש,
תסתכלי אליי המשכת לדרוש,

לא ידעת, לא חשבת,
שזה יותר מדי לבקש,
הכל כל כך טרי, ואתה יודע זאת אני,
מסתכלת עלייך ויודעת שזה מה שיש,
מסתכלת עלייך מבט של אש,
ואתה אפילו לא דמיינת,
שזה יותר מדי לבקש.

את חשובה לי. שותקת.
אני אתן הכל. נחנקת.
תתרחק ממני. זורמת.
ושותקת כי זה מה שאפשר,
נשענת על האבן, נשברת.
הלוואי הייתי חזקה,כמותה
את בסדר? לוחש
מתיישב וחושב.
באה לידך, בלי סיבה אני רועדת,
תסתכלי לי בעיניים, בבקשה.

לא ידעת, לא חשבת,
שזה יותר מדי לבקש,
הכל כל כך טרי, ואתה יודע זאת אני,
מסתכלת עלייך ויודעת שזה מה שיש,
מסתכלת עלייך,מבט של אש,
ואתה אפילו לא דמיינת,
שזה יותר מדי לבקש.

כי איך אפשר להסתכל
לבנאדם ששבר לך את הלב בעיניים,
אל תבכי, אתה אומר,
וזה יותר מדי לבקש ממני עכשיו,
וזה יותר מדי כאב,
והשתיקה שלי אומרת הכל,
את המבט בעינייך לא יכולה לסבול,
וזה פשוט יותר מדי,
וזה פשוט יותר מדי לבקש.