בלילה ההוא, כשהירח טיפס מעל לגבעה היו רסיסי זוהר באוויר,
מאור ירח ולחות נעימה.
היה קריר אבל קריר של קיץ, כשכל מה שרוצים לעשות הוא לנשום
אוויר מתוק וחמים, ולהיות עירומים כדי שהקרירות המתוקה שהגיעה
אחרי החום הכבד של היום תדגדג את הגוף.
אתה ואני היינו ביער.
היו מסביב שרכים ועצים ירוקים, אפילו שהיה קיץ ויכולנו לצפות
שהשמש החמה הזאת שזרחה כל היום תייבש את כל מה שירוק.
ישבנו על גזע עץ שנפל.
זה היה גזע עץ שצנח לו לאדמה בשיבה טובה, ונראה היה שהוא הונח
שם כדי לשמש לנו ספסל.
על הרצפה זחל לו שבלול במרחק.
הפה שלך היה מתוק כשנישקת אותי ולפה שלי היה טעם של דבש.
היה נדמה לי שאני רואה פיה שמעפעפת לי בין העצים.
היה נדמה לי, כמו שנדמה לי הרבה, שיש קסם מסביב. קסם של טבע.
ואתה ואני היינו עם השקט ודיברנו.
כשדיברנו הסתכלנו על הירח ואני ניסיתי לשכנע אותך שאני נסיכה.
לא הסכמת עם התואר, אבל כן הסכמת עם כל שאר התכונות שזה מקנה
לי.
ואז ביקשתי מה שנראה לי הגיוני וברור לבקש.
שתעניק לי, כאות לאהבתך, גם אם זה יעלה לך במאמצים, את הירח.
אתה אמרת שלא.
                                                   

אני לא רגילה שמסרבים לי.
אני מקבלת את מה שאני רוצה.

אמרת שלעולם לא תשקר לי.
ושזה משהו שאתה לא יכול לעשות.

חשבתי על זה.
אם זו האמת, ואם תיתן לי דברים אחרים שאשאל ממך.

כשהשיקול הוא ירח אחד (שגם ככה אין לי מה לעשות איתו) מול אמת
מוחלטת וטהורה, אתה צודק.
אז לעולם לא תשקר לי.

ואני בחרתי בך.
יש דברים שרק אני יודעת. ויש רגעים שבהם העתיד משתקף ומהדהד לי
בראש הרבה לפני זמנו.
אז אני יודעת. אתה שלי .