גירשתם מאות אלפי תושבים;
את אדמתם חמדתם לעצמכם.
אין ספור אריסים,
חסרי מחייה הותרתם.
לשם רעיון הזוי,
פרעתם ושסיתם בתיהם.

מדוע את אדמתם גזלתם?!
מי יישא בדין, על הכפרים שחרבו?
הציונות, על עיי חורבות הזועקות בכי, קמה.
בציניות את קורבנות השואה ניצלו.

על מדינת ישראל להתבונן לאמת בעיניים!
באסון הנכבא,
חובתנו להודות.
לחדול מהסית ומפגוע.
את העתיד האחר לבנות.

ניצוץ העלייה, עוד ידעך לנצח.
ביהודי העולם,
כבבשר תותחים,
ירף השימוש!
פליטי 48,
לגבולם עוד ישובו.
עוד נודה,
בעוול הגירוש!