בס"ד
מאמר זה נכתב בתגובה למאמר: "הגיגיי והרהוריי הפילוסופיים",
מאת פולנית פלונית:
http://stage.co.il/Stories/434104
הדן באלוהות ובאמונה בה.

בראשית דבריה היא משווה את אהבת האל לאדם לזו של בעל חיים
לאדם. אולם ההשוואה אינה תקפה: האל הוא בעל תבונה ומודעות,
בניגוד לבעלי חיים.

היא שואלת: "אלוהים גדול ממך, איך ביכולתך לדעת מה הוא אוהב?"

ובכן, גם האדם הוא בעל תבונה ומודעות, וביכולתו להסיק מסקנות
על סמך התבוננות בהתנהגותו כלפינו והיקשים.

מלבד זאת, מקובל בידינו, בני העם היהודי, מאבות אבותינו, שהאל
התגלה למשה רבינו לעיניהם על הר סיני ונתן לו את התורה. לולא
הייתה זאת האמת, איזה אינטרס יכול להיות להורים של אומה שלמה
לשקר לצאצאים שלהם?

ואם זו המצאה, מי בדיוק המציא את זה ואיך זה שעם שלם קיבל דבר
שמנוגד לעובדות הידועות להם? איך יכול אדם לבוא ולומר: "אלוהים
התגלה לכם (או לאבות אבותיכם) ומסר לכם תורה ומצוות", ככה סתם?
הם הרי יגידו לו: "אם זה אמת, איך זה שאבא שלי לא טרח לספר לי
על כך?"

בין שאר הדברים הכתובים בתורה שבכתב, כתוב בה שאלוהים אוהב
אותנו, בני העם היהודי (דברים ז,ח). חז"ל, שמקובל בידינו
שדבריהם נאמרו ברוח הקודש, אף הגדילו ואמרו: "חביב אדם שנברא
בצלם" (משנה אבות, ג,יד).

עוד נכתב שם: "אני אוהבת את אלוהים נורא אבל הוא לא יכול לאהוב
אותי. אתה אוהב אותי יותר, זה דבר אחד, זה יותר גדול פי
מיליונים."

ובכן, זה לא משנה פי כמה זה יותר גדול, זו עדיין אהבה. אלוהים
הוא, על פי הגדרתו, כל יכול (ולא ניכנס כאן כרגע לפרדוקס האבן
- היא מהווה פלפול סמנטי ולא טיעון ממשי). הוא ברא בנו את
היכולת לאהוב; מדוע שלא תהיה לו יכולת זו, בדיוק במידת העוצמה
בה יבחר להפעיל אותה, כלפינו?

עוד כתבה בעלת המאמר: "אהבה של אלוהים שונה מהאהבה שלנו. אהבה
היא משהו שרק בני אדם יכולים לחוש בו." ובכן, השני אינו נובע
מהראשון. גם אם האהבה של האל שונה מאהבת אדם, היא עדיין אהבה.
אין שום סיבה שאהבה תהיה דבר שרק בני אדם יכולים לחוש בו.

עוד נכתב שם: "אלוהים מסיים דברים, הוא יכול להפסיק לאהוב
אותך, אתה לא תוכל להפסיק לאהוב את משפחתך או את חבריך. אלוהים
יצר אותך והעניק לך חיים, מתנה שבשלב כלשהו, במוקדם או במאוחר
תצטרך להחזירה לבורא. כיצד אלוהים יכול לאהוב ולקחת ממך את
חייך בו זמנית? אהבה שונה."

אז ככה: גם אדם יכול להפסיק לאהוב אותך. אני בהחלט יכול
להפסיק לאהוב את משפחתי, את חבריי ואפילו את רעייתי לחיים.
קיימים הבדלים במידת השליטה של האדם על רגשותיו בין אדם לאדם;
כמובן שהבדל כזה קיים גם בין האדם לאל. זה עדיין לא מבטל את
קיומן של רגשות אצל האל; אלא שבהיגוד לאדם, ששליטתו ברגשותיו
מוגבלת, לאל שליטה בלתי מוגבלת על רגשותיו.

קיימת מצווה בתורה: "ואהבת את ה' אלוהיך". נשאלת השאלה: כיצד
ניתן לצוות על רגש? או שיש לאדם רגש כזה או שאין לו! לא כך?

ובכן, קיימות שיטות בהן ניתן להשפיע על הרגש באמצעות השכל.
ניתן להתבונן בהסברים שנודעו לנו אודות האל - הן בדברים שאנו
חווים אותם בעצמנו, הן בדברים שקראנו עליהם בספרי מדע וטבע או
שראינו על מסך, והן בדברים שנמסרו לנו בעל פה מאבותינו שקיבלו
זאת מאבותיהם שקיבלו זאת ישירות מהאל עצמו. התבוננות בדברים
אלו עשויה ליצור אהבה בלב המתבונן. תהליך דומה קיים גם באהבת
אדם לאדם אחר, שגם זו מצווה שנצטווינו עליה בתורה: "ואהבת לרעך
כמוך".

ובאשר לשאלה: "כיצד יכול אלוהים לאהוב אותך ולקחת ממך את חייך
בו זמנית?" התשובה היא, כמובן, שהחיים הגשמיים אינם הכל.
כשמגיע זמנו של אדם לעבור לשלב הבא בחיי נשמתו, החיים
הרוחניים, אלוהים עושה עימו את החסד הגדול ביותר ומעלה אותה
לגן עדן. כיצד תיתכן אהבה גדולה מזו? תכלית חיי האדם בעולם הזה
היא להכין אותו לשלב הבא. המוות אינו סיום; הוא מעבר שלב.
(הבנת עניין זה לעומק מסירה את העוקץ מכל מיני שאלות נוספות
שנשאלות לעיתים קרובות, כמו: "איפה היה אלוהים בשואה?")

נשאלה במאמר השאלה: "ומה יוצא מכך שאנחנו עובדים את האל? ריבוי
זכויות לעולם הבא?"

ובכן, עבודת האל היא התכלית האמיתית של קיומנו. היא נותנת
סיפוק רב גם בעולם הזה. היא מעניקה משמעות לחיים, וכפי שנתבאר
לעיל - גם למוות.

עבודת האל איננה מילוי רובוטי אחר ציוויים בלתי מובנים, על אף
שלפעמים נדמה שזה כך. לכל מעשה ולכל מצווה יש משמעות פנימית
עמוקה. קיום מצוות תוך התבוננות במשמעות זו מעניקה זיכוך
ועילוי לנשמת האדם בצורה שלא תיאמן. זה בא לידי ביטוי מסויים
בעולם הזה; זה מקבל את מלוא הביטוי בעולם הבא, בו הגשמיות אינה
מעלימה ומסתירה את המימד העיקרי, הרוחני של הדברים.

הסבר זה שומט את הקרקע מתחת לטיעון של הכותבת, כאילו "אלוהים
הוא ריק, כי הוא רוצה הכל ולא מקרין דבר וחצי דבר חזרה. אלוהים
לא מקרין כלום חזרה ואנחנו לא רואים אותו.
כיצד יכולים אנחנו לומר שהוא אוהב אותנו אם אין הוא מקרין דבר
על מנת שנראה זאת?"

עוד נכתב: "אני מאמינה באלוהים ולפי-כך עליי להאמין גם בתנ"ך
ובמה שכתוב בו,  הלא-כן? אך אין התנ"ך הגיוני כלל וכלל בסיפור
הבריאה".

ובכן, את התנ"ך יש לקרוא עם הפרשנות המסורתית שלה, החל בפרשנות
של חז"ל, דרך הפרשנות של רש"י ושאר המפרשים הקלאסיים ועד
לפירושים בני זמננו. פירושים אלה דנים ביסודיות בכל השאלות
המתעוררות מתוך קריאה בטקסט המקראי, בו הרבה פעמים רב הנסתר על
הנגלה.

נעבור לביקורת המקראית עצמה:

1. "לפי התנ"ך אלוהים ברא ביום השישי מתחילת הבריאה את אדם
וחוה ושם אותם בגן-עדן, צמד חמד זה אכל מפרי עץ הדעת ועל עבירה
זו הועפו לקיבינימט, ארץ נוד... ארץ נוד הייתה קיימת לפני שאדם
וחוה גורשו אליה ולכן אין היא יכולה להיקרא ארץ, כי אחד מן
הקריטריונים של ארץ הוא אוכלוסייה שתגור שם!"

ובכן, בשום מקום לא נאמר שארץ נוד נקראה "ארץ" לפני שאדם
ומשפחתו עברו לגור שם. למעשה, סביר להניח שהשם ניתן למקום הרבה
יותר מאוחר. המקרא משתמש בשמות המוכרים לקורא, לאו דווקא בשמות
המקוריים.

2. "חוה ילדה את קין והבל; עכשיו יש את אדם, חוה, קין והבל,
ארבעה אנשים סך הכל, אבל בכל זאת קין יסתובב בכל העולם והאנשים
מכל העולם ירצו להורגו ולכן אלוהים שם לו את "אות קין", קין
יצטרך לעבור בכל העולם ולהראות את האות.
על אילו אנשים מדובר? הלא יש כשלושה סה"כ, שניים לא כולל את
קין!"

ובכן, קין חי הרבה זמן. הרבה מאד זמן. במשך הזמן הזה נולד לאדם
ולחווה עוד בן - שת. גם לשת וגם לקין עצמו נולדו צאצאים רבים
מספור במשך השנים. אנשים אלה מילאו בהדרגה את כל העולם, וקין
נאלץ להימלט מהם.

3. "בהמשך העלילה התנ"כית המתוסבכת הזאת קין מוצא לו אישה
ומביא לעולם צאצאים, צאצאיו מביאים לו נכדים ונינים ומה לא...
מאיפה כל הנשים האלו הגיעו? כדי להתרבות על קין היה להתנות
אהבים עם אמו, חוה, וגם אז, ספק אם היה יוצא צאצא בגדר הנורמל.

היו ארבעה אנשים בעולם ופתאום אישה נוספת, ועוד ועוד...
הגיוני? לא כך כך..."

מה לא הגיוני בזה? קין, על פי המסורת הפרשנית של חז"ל, התחתן
עם אחותו. אולי לא כל הצאצאים שלהם יצאו בריאים ונורמליים -
אבל היה להם די זמן כדי שמבחינה סטטיסטית אחדים מצאצאיהם ישרדו
גנטית. לא כל תוצאה של זיווג בין קרובים חייבת להיות בעלת גנים
פגומים; הכל תלוי בכמות הגנים הפגומים שהיו לבני הזוג
מלכתחילה, ובמזל/סטטיסטיקה.

4. "וכיצד זה מסופר בתנ"ך תהליך האירועים לפני בריאת האדם? ועל
איזו הסתמכות בדיוק נכתב התנ"ך? אנשים לא היו לפני בריאתם ביום
השישי אז כיצד ידוע מה קרה לפני כן?"

ובכן, על פי מסורת מאבות אבותינו, ספר בראשית נמסר למשה מידי
האל על הר סיני. לחילופין, ייתכן שהאל סיפר את הכל בפירוט לאדם
הראשון. לא כל מה שהאל אמר לאדם חייב להיות כתוב במפורש
בתורה.

5. "ונתעלם מן העובדה שהבריאה אינה הגיונית מבחינה פיזיקאית
ואין לה כל בסיס חומרי. זוהי הרי יצירה של "יש מאין", הלא כן?
איך דבר כזה אפשרי מבחינה מדעית?"

תקראי את ספריו של הוקינס. הוא מסביר איך ייתכן מבחינה מדעית
שהיקום שלנו נוצר בתהליך שיכול להיחשב כ"יש מאין", בתהליך
שנקרא "המפץ הגדול".

המדע אינו מסביר מה היה לפני המפץ הגדול ואיך מה שהיה אז (מה
שזה לא יהיה) נוצר. למדע אין הסברים לכל דבר.

6. "אלוהים רוצה, מצווה, מנהיג, משגיח לשכר ולעונש, מתגלה
ומחולל נסים, אך על כל אלו אנו למדים מן ההתגלות ובכדי שנאמין
בהתגלות, עלינו תחילה להאמין בקיום האל עצמו ולכן יש להסתמך על
הפיזיקה השיטתית והבדוקה של אריסטו ולא על הקביעה הבלתי ניתנת
להוכחה - שהעולם מחודש."

ובכן, כדי שנאמין בהתגלות ובקיום האל, אין צורך להסתמך על
אריסטו. אבות אבותינו האמינו באל הרבה לפני אריסטו. לפרטים,
קראו שוב את דבריי למעלה בעניין מעמד הר סיני.

מלבד זאת, ניתן להוכיח שהעולם מחודש. על פי הפיזיקה הידועה לנו
כיום, היקום שלנו נוצר (פחות או יותר) "יש מאין" ב"מפץ הגדול".
אין לנו שום מושג מדעי לגבי מה שקדם למפץ. זאת הוכחה טובה
מספיק, לדעתי.

בהמשך, דנה כותבת המאמר בתפיסת האדם את האלוהות. כמובן שתפיסה
זו מוגבלת ומשתנה עם הגיל והזמן, בדיוק כפי שהכותבת מתארת.
כמובן שאין האדם מסוגל לתפוס בשכלו והבנתו את האלוהות; זו
נעלית מיכולת התפיסה האנושית, המוגבלת. אנחנו מתייחסים לאלוהות
כפי שזו התגלתה לאבותינו ומתגלית לנו, יום יום ושעה שעה, דרך
התנסויותינו ויחסנו אליה. כך רצה האל שנתייחס אליו. זה איננו
שקר; זו אפרוקסימיזציה של האמת.

הילד מאמין במלך היושב על כס המלכות עם כתר זהב וזקן לבן,
שממלא משאלות. אמונה זו, על אף ילדותיותה, איננה שקר; היא
מבטאת אספקטים מסויימים של האלוהות, אלה מהם שניתנים לתפיסה
אצל הילד לפי גילו ויכולתו השכלית. כך גם במבוגר.

הכותבת ממשיכה לדון ב"משימה" או "תפקיד" של האלוהים, מושגים
חסרי משמעות לחלוטין. לאלוהים אין "משימה" או "תפקיד". לאדם
יש.
תפקידו של האדם הוא להידמות לאלוהים, וזאת על ידי לימוד התורה
וקיום המצוות.
הקריטריון למידת הידמותו של האדם לאל נמצא בתורה ובפרשנות
החז"לית שלה. ניתן בהחלט למדוד עד כמה האדם עומד בקריטריונים
אלו ובהתאם לכך עד כמה הוא דומה לאל.

הכותבת טוענת שהאדם הוא כלי משחק ביד האל. במידה מסויימת היא
גם נוגעת בסתירה המפורסמת בין שליטת האל באדם ובעולם לבין
יכולת הבחירה האנושית ואחריותו של האדם למעשיו.
ובכן, האדם אינו בעל יכולת בחירה בלתי-מוגבלת. האל בוחר באיזו
מידה להעניק לאדם חופש בחירה. הבחירה של האדם היא בעיקר
מוסרית: אני אחראי להחלטות שאני מקבל ולביצוען עד כמה שזה
בשליטתי.
על פי חז"ל, "מחשבה טובה - הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה", ואם
רציתי והתכוונתי לקיים מצווה - נאמר, לתת צדקה לעני - אך הדבר
נמנע ממני בכוח נסיבות שאין לי שליטה עליהם, "כוח עליון" -
נניח, למשל, שכל רכושי אבד באירוע שלא היה בשליטתי - הרי
שהמצווה נזקפת לזכותי כאילו ביצעתי אותה.

אמונה באל היא אכן בחירה אישית של כל אדם, שלא תמצא לה תשובה
מוחלטת בשום ספר (או מאמר באינטרנט). ניתן להוביל את הסוס אל
המים; לא ניתן להכריח אותו לשתות.
אני בדקתי את הממצאים ובחרתי. אני מקווה שמאמר זה יסייע במקצת
למתלבטים בבחירתם למצוא את האמונה הנכונה.

נחום ונגרוב
22.02.05