"אני אוהבת אותך"... היד הקרירה שוב ליטפה את שיערי
התסכלתי אלייה בעינים לראות אם משהו השתנה חייכתי לעצמי
וניסיתי אכן להאמין שזו אותה ילדה אותה ילדה שחיכיתי לה
"אני לא יגיד שגם אני אוהבת אותך כי זה לא "גם" "
"אני פשוט אוהבת אותך" היא קמה מהמיטה עטפה את עצמה בפיקה
שניות אחרונות של מבט בתקרה וקמתי אחרייה , היא הביטה במראה
שהייתה גדולה עליינו במקצת במסגור תמונה שתיינו ביחד באותו
הריבוע
איך ככה הייתי רוצה שיראו החיים החזרתי את עצמי למציאות ואני
מרגישה שוב את אותה יד זרה נוגעת היא מזכירה את הגרפיטי...
מה היא לא מבינה???! "קוש"??? זאת לא "קוש שלי??!!"
מחליפה אותן כמו גרביים כדי שאני ירגיש את הקנאה אבל זה עדיין
לא אכל אותי  "אני לא מאמינה שאני מחבקת אותך " חייכתי אלייה
שוב ושוב והחיוך המטומטם סירב להתלש מהשפתיים כאילו זה עתה
זכיתי באוסקר
ועכשיו את נאום הניצחון! "תודה לך אהבת חיי על זה שאת איתי
כאן!"
"מחר בבוקר חוזרים למתכונת הרגילה נכון" איך את אוהבת להרוס
בדיוק ברגע של מחיאות הכפיים! הבטחתי לא לתת לך שום רמז אבל
כרגיל אני משקרת והפרס הזה הוא זמני לא עומדת בהבטחות איך היא
כל הזמן מאמינה לי? אני זוכרת את הבגידה אבל למה אני נזכרת בה
עכשיו? בדיוק כשהיא כאן בדיוק שזה הרגע הנדיר להיות איתה ביחד?

"נוי בבקשה תפרדי כמו שצריך זה לא מגיע לי!!" איך המשפטים
מגיחים אליי!!! צאו ממני! "נוני שלי למה את בוכה" - באמת למה
היא שוב בכתה? לא הספיק? איך את תמיד אוהבת להיות בקונטרול על
העיניינים
"נו תגידי שאת אוהבת אותי רק לזה התגעגעתי כל כך"
איך את שוב בוגדת איך את שוב גורמת לי לקנא איך אני שוב אוכלת
את עצמי אחרי שלא הפסקתי לאכול אותך לילה שלם
"אמא.... שוב אמא אוליי היא יודעת" ואני כרגיל המרגיעה
האופטימית "השאנטי שאנטי" אך בתוכי רעדתי כאילו אני זו שהולכת
לקבל את הצעקות "נוני את אוהבת אותי?" שונאת לשאול כי ברגע
קסום זה אין סיכויי שתגידי "לא" אוליי כי לא באמת הרגשתי אוליי
באמת ממש השתנתי כמו שטרחת להזכיר לי שוב ושוב "את לא לסבית"
מאיפה היא תקעה לי את המשפט הזה עכשיו "לא אני רק אחת שאוהבת
בנות" התשובה הרגילה שלי "הנשיקות שלנו הן הכי מושלמות "הסכמתי
בהבנה
אלוהים יודע למה דווקא השבוע אחרי חצי שנה החזרתי את העגיל
בפופיק רמזים מקדמים הריי לעולם לא דמיינתי שאני אוכל לשכנע
אותך להיות איתי ערב שלם יש לי צמרמורות "נוי תמשיכי הלאה תיהי
מאושרת ובאמת לא אכפת לי שתיהי עם מי שאת רוצה" - מאיפה לעזאזל
הבאתי את המשפט הזה?! ולמה לא הוספתי "רק תשתדלי שאני לא אדע
מי זאת" איך את תמיד אוכלת את כל הבנות שלי ואני אפילו לא
מסוגלת לשמוע את "קוש" כשהוא לא מופנה אליי?! אהוו לא שמעת על
זכויות יוצרים?! הגיע הרגע לכסות ראיות רק זה חסר לי שידעו
שפגשתי אותך
נכשלתי בכיסויים אך אני כמו תמיד שולפת סיפוריי כיסויי  על
האמבטיה שהייתה רטובה והקרם גוף והמסטיק ששכתי לזרוק מהשייש
איך אני תמיד יוצאת מזה?! הבטחנו לחכות... אני כבר לא רוצה!
הקור משתלט עליי! השקרים שלך עוד יותר! את לא חייבת לי כלום
...
את רק האהבה הראשונה שלי שאני מסרבת להשיל מעליי...
האהבה הראשונה שגם בשעות ספורות של ביחד אחרי חצי שנה של
התנזרות אנחנו עוד מסוגלות לשחק את משחקי הגעגוע האלה שלא
תורמים לאף מסע שלנו... שתינו ביחד באמבטיה במיטה מסוכן כן כל
כך
משתדלות לתת את הכל הרי לא נשאר הרבה זמן,לא שכחתי את המפתחות
בכוונה אבל אלוהים בטח רצה שאני יסתכל עלייך עוד פעם לפני שאני
אומרת שלום  כמו בתיקתוקיי שעון בשעות האחרונות לפני שטסה
המעבורת לחלל ההתרגשות של ההתחלה עם פחד מהול של סוף כל כך
מוזר...
"למה את אוהבת אותי" (הכרחתי אותך לשאול)
"אני אוהבת כי אני פשוט אוהבת!