השמש כבר שקעה,
צמרמורות עוברות בגבי.
אני מביטה בך,
יודעת שלא נותר עוד הרבה זמן.
עוד מעט הקיץ
וכולנו נפרדים,
עוד מבט אחרון
כל עוד אנחנו ילדים..

הרגשה של חופש
מהולה בתחושת החמצה,
כמה באמת חווינו
בתוך מה שנעשה.

ואתה עומד שם,
רוח מערבית פרעה את שיערך.
והים שר לנו,
אולי שיר אהבה.

זו תקופה שאומרים
שלעולם לא תחזור,
עוצמת עיניי בתקווה את הרגע לנצור.
ניר יושב עם הגיטרה,
שלמה ארצי כמו תמיד.
ריח של נוסטלגיה
מטשטש מחשבות על העתיד..

בזווית עיני מבחינה בך,
מביט בים ומהרהר.
מחייכת לעצמי בעצב וחושבת,
איך הזמן עובר מהר...