[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רויטל תמיר
/
ריח של נוסטלגיה

השמש כבר שקעה,
צמרמורות עוברות בגבי.
אני מביטה בך,
יודעת שלא נותר עוד הרבה זמן.
עוד מעט הקיץ
וכולנו נפרדים,
עוד מבט אחרון
כל עוד אנחנו ילדים..

הרגשה של חופש
מהולה בתחושת החמצה,
כמה באמת חווינו
בתוך מה שנעשה.

ואתה עומד שם,
רוח מערבית פרעה את שיערך.
והים שר לנו,
אולי שיר אהבה.

זו תקופה שאומרים
שלעולם לא תחזור,
עוצמת עיניי בתקווה את הרגע לנצור.
ניר יושב עם הגיטרה,
שלמה ארצי כמו תמיד.
ריח של נוסטלגיה
מטשטש מחשבות על העתיד..

בזווית עיני מבחינה בך,
מביט בים ומהרהר.
מחייכת לעצמי בעצב וחושבת,
איך הזמן עובר מהר...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למשל, כשידידי
אמנון בא במבוכה
גם הוא הופך
ורוד.










אפרוח ורוד
מסביר לבלונדה
בהלם את משמעות
המילה
"סולידריות"


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/05 5:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רויטל תמיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה