היא אמרה לו היום שהיא אוהבת אותו! דפנה נעמדה לפני כולם ואמרה
את המילים האלה! מהיום הראשון שהוא פגש אותה, הוא ידע שהוא
אוהב אותה.

כשמסתכלים עליה רואים שהיא עצובה. העיניים קצת שקועות, רואים
שפעם היו לה ימים טובים יותר. שקטה כזאת, חולמנית. אפשר לומר
גם קצת מסוגרת. הקול שלה היה שברירי כמוה. כשהיא דיברה המילים
ריחפו מסביבה, והוא ניסה לתפוס אותן כמו פרפרים. מנסה למצוא
משמעויות סמויות.

לפעמים, כשדפנה היתה באותו חדר, הוא דיבר. הוא דיבר על רגשות,
פחדים, חלומות. כאילו דיבר אל כולם, אבל כל מילה היתה מכוונת
אליה. אנשים התפלאו באיזה אומץ הוא חושף את עצמו, אבל בשבילו,
רק היא היתה שם, עם העיניים העצובות שלה. אבל האושר הזה נמהל
בהמון כאב. היום הוא צריך לחזור הביתה. המטפלים אמרו שההתקדמות
שלו היתה ממש מהירה, ושהסיכוי שהוא יחזור לסמים אחרי השינוי
שחל בו ממש נמוך. וכך היום, בפגישה האחרונה שהיתה לו עם
הקבוצה, היא נעמדה ואמרה לו שהיא אוהבת אותו. לא היה אכפת לו
משאר האנשים שאמרו לו את אותו הדבר.

כמו תמיד, רק לה הוא הקשיב.