יש בינינו אהבה גדולה, זה בטוח.
אהבה של סרטים אמריקאים, לא קומדיית נעורים, אלא מהסוג הקלאסי
בשחור לבן, כשאהבה עוד לא הייתה מותג.
כי לנו יש עולם, יש בו ים ויבשה, הרים, גבעות, נחלים, פלגים,
יערות, כפרים נידחים, דרכים ארוכות באפר... יש לנו משהו קדום,
טהור, יסוד טבעי שעוד לא עבר מודרניזציה.
כש"אני אוהב אותך", היה מלא רגש ולא עוד שורה נדושה ושחוקה
מאיזה שיר/ סיפור/ סרט/ מחזה/ סידרה/ חולצה/ נר.
קיים בינינו דבר מה שברירי ויקר, הוא פה בעולם שלנו, המקום
הפרטי שאין כניסה בו לאף אחד.
גם אם תלך, יישארו הזיכרונות שלנו מצונפים תחת שמיכת כוכבים
שחורים ובוכיים שאיבדו את דרכם, יש דברים שלעולם לא נעלמים, לא
נמחקים מנפש אנושית.
עכשיו כשימים חולפים ויש חשש להתמסחרות, אני קוראת לך לחזור
רגע לטיול בשביל האפר, אל אגם צלול שלא זוהם עוד על ידי האדם,
לנוח תחת עץ רענן כי אין פה אף אחד מלבדנו, ללא ריקנות.
התחלנו מדף חלק, זרקנו פרקים ישנים אחורה, והתחלנו לכתוב רומן
גדול, מלא תיאורים, דמעות וצחוק.

יש בינינו אהבה גדולה, לא כמו בסרטים.
אין לנו אהבה של תמונות, תסריט ומשחק, יש לנו אהבה של אגדות.