פתאם צצתי מתוך האדמה -
אדם.
אני הוא יצירת הפאר של העולם השמיימי
אפר מרוח על פניי אני לא מסוגל לנשום מפאת החנק.
מסביבי מלוכלך
הזיעה שלי מדביקה את שערותיי אל מצחי
אני מרגיש את הלחות של האדמ-ה על גופי
המקום בו אני נמצא הוא מלא הרג ופרא - אני מתבונן
וסופג
כל צעד שאני עושה אני מרגיש יותר כבד ומלא אשמה,
מתפתלים ארוכים שסועי לשון זוחלים על האדמה
משאירים סימנים
אני לומד מפה על טרף ורצח
אני מגבש את אופיי
אני בנוי בשביל עונג ובצע
אני מתקרב אל העגול האדום
לימודיי בנו אותי כזה.
אני נוגס
יובש מתפשט לי בפה - המרקם האבקתי של העגול גורם לו ליפול מפי
-
אני יורק וממשיך לאכול ממנו
הדם שלו נוזל מר מהאדמה בה הוא גדל,
העור שלי נחרך מהאור  אני מתעלם ונוגס ונוגס
העולם הנורא נעלם, כל בעל שסע וכל גרגיר חול ,
אך אני נשאר עם אותו מוסר פצוע