בן תמותה נע ונד בעולם על כל רמ"ח איבריו המהודקים בקפידה בתוך
עטיפת העור כמו משולים למיטלטלים בתרמיל, והמה רכושו היחיד
בעולם.  
מכונה משומנת של בשר ודם, מלאכת מחשבת, תוצר גאוניות של עידנים
רבים ככוכבים אשר בשמים ממעל שלאורכם ניצב בודד מתקדם ביזע
ודמעות באודיסיאה הרת סכנות וללא קץ בשעה שגשם ניתך עליו והוא
ספוג מים כולו כורע תחת עול הכבידה. השמש צורבת בעורו ומשבי
הרוח מכים בו ללא חמלה.
מפלס בכוח רצונו בלבד את דרכו בעולם זרוע מכשולים וגדוש
פורענויות דוחף הלאה והלאה זיעה ניגרת על פנים מאדימות ושרירים
מתוחים מתקרבים לאפיסת כוחות כך בתנועה מתמדת ובלתי מתפשרת
לעבר מטרה עלומה בשעה ששנותיו שניתנו במשורה שועטות במהרה אל
עבר הכליה שהיא דרך כל בשר.

בן תמותה נע ונד בעולם על כל רמ"ח איבריו הערוכים בסדר מופתי
בתוך חומת העור. זהו מבצר בשר הכרחי לנפש הכמהה להתבטא בעולם
של חומר - מבצר הניצב נחוש וגא במלוא עליבות ממדיו ועמידותו
מול עולם טורף יושביו הנוהג כדרכו מאז הבריאה באורח אדיש וחסר
רחמים עולם הטרוד במחול קיומו עתיק היומין שצעדיו דורסים
בעיוורון מבלי משים את זה שניתן להמשילו ללא יותר מאשר גרגר
אבק...

לאן יובילו פעמיו אין לדעת - אך תמיד רוחשת התקווה שאת גורלו
יבוא היום וימצא.
גורל מזהיר בהכרח יהא זה.
כי תמיד לא משנה כמה אפילה תהייה השעה תשוב ותתלקח הלהבה
העלומה הבוערת במרתפי נפשו
אותה הלהבה המבקשת משהו שגיא יותר מן הקיים כאן ועכשיו - דבר
שהוא טהור ומושלם.