פסיעות רגליים נשמעו בינות העלים הירוקים, מעט מאוד ציפורים
הפסיקו את שירתן על מנת להתבונן בזוג הגברים שפסע אל תוך קרחת
היער.
שני הגברים לבשו גלימות ארוכות שהתלפפו סביב כל גופם, ותווי
פניהם נראו זהים - הן בעיניים והן באף - אך כאן נגמר הדימיון
בין השניים.
הגבר הראשון שפסע אל תוך קרחת היער היה בגובה בינוני לאדם
ורזה, שערו החולי היה גזוז בתספורת צבאית נוקשה, פניו נראו
כאילו הרוח לא הפסיקה להכות בהם לאורך השנים הרבות.
ואילו הגבר השני שפסע אחריו היה גבוה ממנו בחצי ראש אך גופו
היה גדול פעמיים מזה של ידידו, שיערו השחור היה אסוף בצמה
מאחורי ראשו וזקנו הקליל נראה כמי שטופח בטוב לב.
גלימתו של הגבר הרזה הייתה עשויה מבד עשיר ונצבעה כחול עמוק
כשבמרכז החזה ניצב דרקון שחור גדול שמפיו ניתזת להבה אדירה,
בעוד גלימתו של הגבר השני הייתה לבנה חלקה בעלת שוליים
שחורים.
כל אחד מהגברים נשא תיק ירוק גדול על גבו, אך הגבר הרזה נשא גם
תיבת עץ חום ארוכה ומלוטשת בעלת כתוביות שונות ומשונות.
לפתע נשמעו מספר צעדים מאחורי הגברים ומספר גברים שונים שלבשו
מכנסיים וחולצות פשתן פשוטות הופיעו מבין העצים. הגבר הגדול
התעלם מן העבדים שפסעו אל קרחת היער, והמשיך להתקדם אל תוך
מרכז הקרחת. לאחר מספר שניות של התבוננות הוריד את תיק הגב
הירוק משכמו ושלף מתוכו שמיכת בד לבנה. לאחר שפרש את השמיכה
בקפידה על מרבד הדשא הרטוב מטל הבוקר, כרע הגבר הגדול על
ברכיו, הצמיד את ראשו אל שמיכת הבד והחל להתפלל.
בעודו מתפלל פנה הגבר הרזה אל העבדים והצביע אל היער "המתינו
לי מאחורי פס העצים השלישי, אסור לכם להיות כאן, כשאזדקק לכם
אקרא לכם".
כשהסתובב הגבר הרזה הוא יכול היה לשמוע את העבדים רוטנים לעצמם
ומפלסים לעצמם דרך בין העצים. הלוחם פנה אל תיבת בעץ שנשא
ופתחה, הוא שלף מתוכה זוג חרבות קטאנה תאומות, אחת אדירה-
כאורכו של נער מתבגר. והשנייה קטנה- לא ארוכה יותר מהמרחק שבין
מרפק לכף היד של גבר בוגר. בנוסף לזוג החרבות הגבר הוציא גם כד
שמן קטן, בד זהוב ואבן שחורה עם פסים אפורים. הוא התיישב על כר
הדשא כשהכלים פזורים מסביבו והחרב האדירה מונחת בחיקו.
לאחר מספר רגעים, הרים האיש הגדול את ראשו מהשמיכה ונעמד אל
מול הגבר השני.
שני הגברים הנהנו אחד אל השני ולאחר מכן אל הציוד שהביאו
עימם.
האיש הגדול שלף מתוך תיקי הגב נרות רבים מספור ומקלות קטורת
שונים, ולאחר שפרשם על הקרקע החל להציבם במערכים שונים
ובסמלים, לכל אורך קרחת היער.
לאחר שהחרב הגדולה הושחזה ושומנה החזיר אותה האדם הרזה אל נדנה
הארוך, ולאחר מכן פנה אל חרב הקטאנה הקטנה, הלוחם הביט בחרב
הקטנה והחל לטפל בה באותה מסירות שבה טיפל באחותה הגדולה.
לאחר שכל נרות הקטורת הודלקו, וריחות החלו לבשם את כר הדשא
הקטן, ולאחר שזוג החרבות נח על הבד שעליו כרע קודם לכן הגבר
המגודל מבין השניים, התיישבו זוג הלוחמים זה מול זה על שמיכה
גדולה בצבע כחול, שנפרסה לצד השמיכה שעליה נחו החרבות.
"אתה בטוח שברצונך לעשות זאת?" שאל האיש הרזה בפנים שלראשונה
מאז נכנסו זוג הגברים אל האחו, וביטא את כל הצער והכאב שחש.
הלוחם הגדול הביט בידידו בצער עמוק אך כעבור מספר דקות חייך
חיוך עצוב ואמר קול שקט שאך עלה על לחישה "אין דבר אחר
שביכולתי לעשות, עליך להבין, ידידי. ניצחתי בעשרות קרבות, אף
ניהלתי וניצחתי במערכה שלמה כנגד אומת האויבים הגדולה, אך בקרב
אחד ביישתי את משפחתי שכן כל פעולותי היו בזויות ומשוקצות,
בקרב עליה הפסדתי, ומה שגרוע יותר מפעולותי הוא המצב שאליו
הבאתי אותה, אותה שאין ביכולתי לבטא את אשר אני חש. ולכן אין
לי דרך אחרת".
"אני מבין, אין אני מסכים שזה הדבר האחרון שיש באפשרותך לעשות,
אך אני מבין".
לאחר שנאמרו המילים הכבדות ישבו השניים במשך שעות רבות עד אשר
הבחינו בשמש האדירה שהתחילה לרדת אל מעבר לאופק.
כשהבחינו במצב השמש קמו זוג הגברים וכל אחד מהם לקח אחת מן
החרבות. האיש הגדול לקח את הקטאנה הקטנה וכרע על ברכיו מול הבד
הלבן שעליו היה מונח זוג החרבות, בעוד ידידו הרזה שלף את
הקטאנה האדירה מנדנה ונעמד לימינו ומאחוריו של הגבר המגודל.
שני הגברים הביטו בשמש היורדת וכאשר פגעה קרן האור הראשונה
בעיניו של הגבר הכורע הוא החל לומר מילים שונות וכעבור מספר
שניות הרים את הקטאנה הקטנה בתנועה איטית כלפי מעלה.
הלוחם הרזה עצם את עיניו ומשך את מסיכת הקרב על פניו וכמו
ידידו החל להרים את חרבו אט אט.
כאשר השמש הייתה בשיא שקיעתה הגיע הלוחם הכורע אל שיא תפילתו
ובשיא קרא שם יחיד, אך אז נפלה הקטאנה הקטנה וננעצה עמוק בלבו
של הלוחם הכורע, ולאחר שננעצה החלה לפלס את דרכה אל ריאותיו של
הלוחם.
כאשר הבחין בתנועתה של הקטאנה אל הריאות נפלה החרב האדירה
וגדעה את ראשו של הגבר הכורע.
הלוחם הרזה נעץ את הקטאנה הארוכה באדמה ולאחר מכן כרע כנגד
ידידו, הוא שלף את התאומה הקטנה של זו שנעץ באדמה, וכעבור מספר
דקות של שקט צורם שרק מספר שריקות.
שניות מספר לאחר מכן הופיעו הגברים האחרים שהיו ביער.
"קחו את גופתו אל חלקת אבותיו וקברוהו בכבוד. את אלו", אמר
הגבר הרזה והצביע על החרבות ועל התיבה, "נקו וקחו אל אהובתו.
הודיעו לה שכבודה וכבודו הושבו להם על ידי האלים, האלים מחלו
לו על פשעיו והשיבו לו את כבודו. הוא שוב כשהיה".
כל הגברים הנהנו ופנו לעשות את מצוות אדונם. איש מהעבדים לא
התייחס אל האדון כאשר זה פנה אל הכוכב הראשון שהופיע בשמיים
והחל לבכות על האח שאבד לו.