אתה נותן מעצמך, עד שאתה נגמר, אתה נותן מעצמך עד שאין בך עוד
צורך ואז זורקים אותך.
אבל למה אתה לא יכול פשוט ללכת, כי אין לך רגליים?!
אז למה אתה לא יכול פשוט לזחול, כי אין לך ידיים?!
אז למה אתה לא יכול לקרוא למישהו, כי אין לך פה?!
אז מה תעשה?
אתה איתי, ואם נמאס לי ממך אני יכולה לזרוק אותך. אבל למה שאני
אזרוק אותך? הרי אתה עוד פה! אבל לא נשאר לך עוד הרבה מה לתת,
אז אולי אני אקח ממך את מה שנשאר?
אבל איך? עליי להתאמץ קצת.
אך מאמץ משמעו עזיבת הנוחות הפרטית ועשיית מעשה לטובת הכלל
והאחר.
לא נורא, בכל זאת הקרבת הרבה בשבילי לכן עלי לגמול לך.
או שמא אין בכך צורך?
מדוע לי לגמול לך אם אני יכולה להתעלם ממך ולצאת בזול, בלי
לטרוח כלל. ללא כל צורך בנטישת עמדתי החמימה והנוחה.
הרי אתה יכול להגמר לבד עם הזמן, או שאולי לא תגמר אם לא אשתמש
בך?
המחק מוחק, מוחק כל זכר של זכרונות, של אהבות, רגשות, מקומות
ואף נשמות. מוחק כל יכול ואז נעלם. לאט לאט מוחק את עצמו, לאט
לאט בורח מן העולם. אך מהר מאוד משפיע על כולם.