כשהייתי קטן הוא הלך, איך הוא פגע באמא כך?
למה בכלל הוא עזב, הוא ידע שזה יכאב,
עכשיו אני הגבר במשפחה, אני מעניק חום ואהבה,
אני דואג גם לקטנים, אני מספר סיפורים לשכנים,
אני משלם חובות,
אני מרגיע את אמא אחרי שאבא גרם לה לבכות,
בשביל להתקיים אני גם עובד,
אחרי שבבית הספר אני לומד,
כשאבא עזב עליי זה לא השפיע,
רק עכשיו שאני יותר גדול זה לי מפריע,
על אבא שלי אני מאוד כועס,
אני רק מחכה שמהדלת יום אחד הוא יכנס,
אפילו אם יבקש סליחה לו זה לא יעזור,
את לב אמי הוא כבר ממזמן הצליח לשבור,
ועל זה לא אוכל לו לסלוח, את זה בחיים לא אוכל לשכוח,
מה אספר לאחיותיי הקטנות,
שבבית הספר נפגעות, ולא רק ממכות,
רק בגלל שמאב הן יתומות,
זה לא בית ספר זה גן חיות,
אבל אין ברירה צריך להמשיך לחיות,
אני מרגיש לפעמים שאני חי רק כדי לנקום,
לנקום באבי שכך הלך לו, עזב ככה פתאום,
לא השאיר לאמי אף לא פרוטה,
השאיר אותה עם שישה ילדים ככה ברחוב זרוקה,
בלי אוכל בלי מים, בלי קורת גג מעל הראש,
מאז התחלתי לחיי אמי לחשוש,
היא נהייתה חולה, ולא היה לנו כסף לתרופות,
אז התחלנו אני ואחיי לקבץ נדבות, כל חיי אמשיך לקוות,
שאלוקים אותו ייקח,
ושעל מה שלנו עשה שאלוקים גם לא יסלח.