שוב בעל כורחך התעכבת
בתל אביב.
בשמעך הטפטוף,
עלה למעלה
רושם קודם השאר תחתיך
להמון התלאביבים בפנים.
עשה דבר מלבד
הביט סביב.
הגשם כה חד ואדיש
והחושך -
לפניך לאט מתערטל.
בקצף זורם מעבר לאופק
נהר של אורות ערפל.
הגשם כמו שחקנית מנוסה
פרימדונה,
אינו מתרגש לאור זרקורים.
טיפות נוצצות
כמו שלג בורח,
בינות אצבעות
שקוף ונוזלי.
שוטף את העיר
הפרוצה
המזוהמת,
שוטף מכתמי העשן.
ישר בו מבט
לו תאמר בעיניים
מדוע איחר?
יענה כי ישן.
בתלאביב הגשם
גם הוא תלאיביבי
כיצד תהרוס סדרים ישנים?
יורד וחוזר
על העיר וממנה
שנים של הרגל
והרגל של שנים.
לא נמוג למרחק
אין לו קץ גם למעלה,
זרזיפים זרזיפים
מרצפות מציפים.
מלטף הוא חרש
פלגים זעירים
בבטון קירות מבנים עשנים,
אותם חרץ בחיבה
בחלוף חורפי השנים.
שורות מגדלים תוחמות את הרקע
הגשם אינו מתרגש גם מזה -
פתחת ליבך למעט יופי אורבני
יפה נפש פחות, אך עדיין הוזה.
אתה עומד ובוהה
מוקסם עד העצם,
תענוג פשוט שקנית בזול
חדל להזות
ושים לב לרגליך
עומד במים
לפחות עד הקרסול
|
