תחושה/ אביחי חסין
קם לי בבוקר...ו הטלפון מצלצל, לא רוצה לענות לא רוצה שוב
להיכנס ללחץ של מיליוני דברים
ממשיך לישון אבל חייב לקום לביצפר, עושה מאמץ וקם...כל כך הרבה
דברים... כל כך הרבה אנשים
הרבה רגשות, תחושות, מעגלים שחוזרים, כל כך הרבה דברים שצריך
שחייב להשקיע בהם
לימודים, צופים, ספורט, חברים, קשרים עם חברים, זה פשוט מפחיד,
אני שונא את המצב הזה
למה אני צריך להיות כל כך אחראי? מזה נותן לי? שיסמכו עליי?
שיטילו עליי מיליון משימות
שאח"כ אני נותן את כול כולי בשביל להצליח ואז אם זה מצליח אז
אני נכשל במשהו אחר.
למה הכל צפוף כל כך?! למה אין זמן לנשום אויר צח?
אני משקיע את כול כולי במשהו כי זה מה שמתבקש ומה שמצפים ממני,
הרי אני כל יכול!
ואחרי זה מתפלאים שיש דברים שאני לא מצליח בהם! למה כולם בוכים
וכולם מתבכיינים
על הכול ורק אני בולע הכול ושותק... למה אני כזה? למה הכול
קורה כל כך מהר
בלי שאני יכול לשים לב, למה הטעויות שלי חוזרות על עצמן בלי
להתחשב בי!?
למה כולם פתאום כועסים עליי, הם לא מבינים שרק מלחשוב על כמה
שאין לי זמן! אין לי זמן!
שמישו יסביר לי מה כל כך משתלם להיות אחראי, וכולם יתפסו ממך
"האחראי"!
זה אשכרה זין! אתה עושה הכול על הצד הטוב ביותר ומה אתה מקבל
זין גדול לפנים!
אני הולך ברחוב ורואה ילדים קטנים חוזרים מהגן מהביצפר היסודי,
ומדברים עם אמא שלהם,
שואלים, "אמא מתי נוסעים לסבתא? מתי אוכלים? מתי משחקים? מתי
ישנים?" אין להם מושג
מה זה לימודים, אין להם מושג מה זה בעיות, הם חיים בעולם
משלהם, עולם כל כך נפלא!
אני כל כך רוצה להיות במקומם שירד ממני הכול! כל האהבה החזקה
שאני נושא איתי כל יום
אבל אני חייב לשתוק, דיברתי מספיק, הגיע הזמן שאנשים אחרים
יהנו קצת, לא ככה?
הלב שלי שבור לחלקיקים,זה שברים שאף אחד לא רואה או לא רוצה
לראות
כולם מעלימים עין, את הלב שלי אף אחת כבר לא תוכל לתקן, אף
אחת!
וכל החוסר שינה הזה שאני לא מצליח להשלים כי אין לי זמן, והכול
מתפורר לי בין הידיים
אני רוצה לחזור להיות תינוק, שכל היום מפנקים אותו, ומאכילים
אותו, והוא ישן כל היום
אני לא חושב שיש לו בעיות! הבעיה היחידה שלו זה איזה מוצץ אני
ימצוץ היום ואיזה מחר,
"החיים הטובים" הגעגועים האלו מטריפים אותי! אני מרגיש חנוק,
די נמאס
אני כל כך רוצה לקחת הפסקה אבל מהכל, צופים מהלימודים, אני
יודע שאני הבן אדם האחרון
שמישו היה מצפה ממנו לשמוע שהוא אומר שהוא רוצה לעזוב את
הצופים! אבל ככה זה! נמאס
לי להגיד בדיוק מה שמצפים ממני להגיד, כי פשוט נמאס לי!
ואם השבט לא היה זקוק לי כל כך הייתי לוקח הפסקה של איזה חודש,
כי אני מתפוצץ כבר!
מצטער אני לא מושלם אני לא יכול לתת את ה-100% שלי לכל הדברים
שמצפים ממני!
רוצה לישון, רק לישון! |
