מוסיקה: די ג'י רומיאו
מילים: אוויל הכפר - חלק סופי די ג'י רומיאו

כשהתחלתי את הבית ספר
הם זרקו עלי קלמר
ת'דיסלקט במתמטיקה
בשבילך הכל נגמר
יאללה זדיין מפה יא חמר
טפש כמוך  לא יצא ממך דבר
לך תחליף בניאגרה ת'נייר
לא מתרגל  הזמן אוזל הגיאומטריה
של חוסר הסובלנות
ונחמה שלא תמצא באוננות
ואנשים קרובים דורשים ממך למות
איך אתה יכול להיות אזרח
שיש לך נכשל באזרחות?
אני נמתח כמו חוט
אוויל הכפר תמיד היה בי גם לפני הבגרות
גם כשלמדנו על רות
ובמקום הנ"ל הרגשתי נחות
בלי חשיבות
זה רק אני והנבוט
הנסוחאות הן הסווה
למציאות

קח אותי מכאן לשורש אחר
השארית של החיים
שם בייתרה אני זוכר
אין לחיים מורה אחר
ורק לנשום אני בוחר
כנס מהר לחדר כי יש צילצול אל תאחר

צריך להכנס בהם
צריך למרוד בהם
לא ניתן להם אותנו לטמטם
אסור להתנחם
כי כבר נמאס מכל מהחרא שלכם
תראו מוצר מוגמר עם תו התקן שלהם
צריך אז לעמוד להלחם
על מה שאזרח הטוב כבר התרגל לשלם

מסתיימים הלימודים, בסביבות שתיים
המורה היתה רואה אותי שחור בעניים
ואז הכרתי את ערן שהכיר לי ת'תבקבוק
ומה היו התוצאות?  זה לא ברור בדיוק
הוא לא היה טיפוס שלילי הוא גם הכיר לי את הספר
מגלגלים עליו ת'קססה
ואיך עושים את זה בסתר
לקבל שיעור מערסים
משמעות שונה לשבר
לגיטימי כמו השקר
ששמר עלי בסדר

מילים: די ג'י רומיאו

אבל בתוך ענן של צער שם תפצע השמש
והיא תפרוץ החוצה לא אדם יפה נפש
הגל יפול וישבר יסחוף את כל הרפש
סכין ביד רובה בלב מה שהיום זה אמש
והחלב על השפתיים יהפוך פתאום לדם
אותו לקחתם מאיתנו כשהכל נחתם
נשרוף את הנייר נשרוף את הספרים איתם
זה המקום המקולל אליו נושרים גם בני אדם