מדן נריה / הצתה מאוחרת |
"התפקד לריצה, עת לקום בשירה!"
זה קולה המצווה של אשתי הגבירה;
על זיו החמה - עננים וברקים
אור יום מהוסס מתגנב לשחקים;
אני חוסם את פי, מהסה פיהוקים -
בחורף זה חטא נמים להקים!
עוד חמה המיטה בין שמיכה לסדינים
וקרעי חלומות מהראש מתפנים;
חולם בהקיץ על אשה קצת אחרת:
מין כזו ישנונית עם שינה מאוחרת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|