מקופלת היטב בתוך רשת זכוכית
מתאמצת כל כך שלא לסדוק את חוטי הקריסטל
מסביבי שורפת השמש
אני נושמת אך לא לאורך זמן
מעליי חג לו ענן אני מחזיקה את ראשי בעדינות
מביטה על אותה התמונה
זאת שחיבקה אותי אלייך באיטיות
ובראשי נוזל ירח
הוא אינו מתחשב בכוכבים הכבויים
הוא מסתכל על אותם ילדים
אל אותם ילדים שהולכים לאיבוד
ואני בתוך רשת זכוכית לא מגיבה למראה העולם הסובב
אני מסתכלת בוחנת באותה סבלנות
שלקחה אותי אלייך אל הלב האוהב
בין ראשי חודשים כך חולפות השנים
בראות לקוייה אני מזהה אותה
שקטה עדינה עם אותו חיוך חיבה
קצת כפופה ממעמסיי השנים
אך היא יודעת עדיין לאן הולכים
היא לא רק תביט
היא תנסה לשבור בשינייה
את קוריי החוטים העוטפים את ראשי
היא לא תבין כי הם חזקים ממנה
ומה שחשוב הוא שהיא אהבת ליבי
כבר הפסקתי לנשום
ידעתי כי הזמן הוא קצוב
הפסקתי לשאול שאלות
ורק מחכה לה שתשוב.