אפרוש כנפיי בניסיון למשוך את צילו של האור
הוא כבה אט אט בתוכי מנסה לגמול אותי מיסוריי
יום באתי אלייך התרפקתי כל כאבך הקשבתי לחלומך
בעוד שאת עסקת בהשחזת הסכין
הבטת במבט ללא הבעה במבט ללא רגש
בגוף הקר שלך זה שפעם ניסיתי לחמם
את מתקרבת בפסיעות עדינות כדי שאף אחד לא יראה
ואני שותקת שתיקה צורמת שתיקה כואבת
את תקראי את שיריי ואפילו תזילי דמעה
הדמעות ששורפות עתה את גן הורדים שלנו
הורדים ששרטו אותנו פצעו אותנו
ברגעים שהתחננו להיות ביחד
תסגרי בקופסא מעץ את שארית האהבה
תנעלי אותה בתוך בלון אדום
ותזרקי אותה לים המשאלות שלפנינו...
ואניי אעמוד על החוף אמלא את הים בדמעותיי
ואתחנן לא לסלוח לך לעולם.