אני מרימה את הראש מנסה לנשום בכוחות האחרונים שנשארו לי
מתנשפת בכבדות, את מופיעה, אני נחנקת אני כבר לא נושמת.
את יודעת שיש לך את הכוחות להציל אותי, שרק את יכולה לעזור אבל
את ממשיכה ללכת, מלבישה על עצמך פוזה שלעולם לא הכרתי, מסתכלת
עליי בנשימותיי האחרונות ומחייכת.

הכל יצא משליטה - החיים יצאו מפרופורציות, אמא שלך לא מתכוונת
לוותר וחושבת שכל מה שקורה לך - אני אשמה, אני על שביל עם
מיליוני חיצים ואני חסרת החלטיות - לאיזה כיוון להתחיל לצעוד,
ובלי כוחות אני זוחלת, אל הלא נודע...