אבא הוא דמות מאוד דומיננטית
במיוחד כשהוא בא מסביבה מיליטנטית
את התמימות שלי הוא קטע עם חרמש
ילדה מקולקלת, ורק בת חמש

שיער שחור חלק ועיניים ירוקות
מתייפחת בשקט בעיניים דומעות
הוא ליטף אותי ואמר שהכל בסדר
אבל את "זה" צריכים לשמור בסתר

אמא ידעה ולא התערבה
"תתמודדי בעצמך, את כבר ילדה גדולה"
ועם השנים זה רק התגבר
ואין לי יותר כוח להתייסר

ואז הגיע ליל הסכינים
ואחריו הגיעו גם כדורים
אני רוצה רק לשקוע
ובשקט לגווע

הם גומרים בתוכי
אחד אחרי השני
אני רוצה להתמסר לכל הזיונים
ואז הם כולם הופכים למספרים

מקור השינאה הוא בלתי נדלה
אני רק בוכה והוא רק כופה
איפה אני אמצא נחמה?
אולי רק בזעקה לעזרה.