מבוא
כמו בכל תחומי החיים, גם בתהליך הכתיבה היוצרת ניתן להבחין
בהשפעתם של שניים מכוחות הנפש המרכזיים שבאדם - השכל והרגש.
כוחות אלו מנתבים את רגשות היוצר, מחשבותיו ותחושותיו אל הדף
(או אל מסך המחשב) בדרכים שונות, מקבילות ומצטלבות כאחד.
הדברים נכונים בעיקר בכתיבת שירה, שמוציאה אל הכתב את  השתפכות
הנפש, אך במקרים מסוימים ניתן לראות זאת גם בתחום הפרוזה.
במאמר זה אנסה לברר כיצד מופיעות שתי גישות אלו בתהליך הכתיבה,
ומה מביא את היוצר להשתמש בכל אחת מהן בכתיבתו.

החוויה הראשונית
הצורה הראשונה בה ניגש היוצר אל הכתיבה היא מה שנקרא "מהלב
לדף". זהו סגנון כתיבה בו היוצר מביע את סערת רגשותיו,
תחושותיו, חלומותיו וכאביו ללא סינון וביקורת מוקדמת. סגנון זה
מאופיין בכתיבה בחטף, תוך פרק זמן קצר מאוד, כאשר רגשותיו
פורצים מתוכו החוצה והוא מרגיש צורך עילאי להעלות אותם על
הכתב. זוהי הנצחה של החוויה הראשונית של היוצר בכתיבת היצירה.
היוצר שואב את הדימויים, הזרימה של השיר ומשלב המילים מתוך
עולמו הפנימי-ראשוני, ואינו חושב עליהם באופן מודע בעת כתיבת
השיר. דבר זה יכול להביא לתוצאות מנוגדות במראה היצירה הכתובה.
ישנן יצירות שתיראנה מבולבלות, גולמיות ובלתי מעובדות, ולעומתן
אחרות שעוצמת רגשותיו של היוצר פורצת מבין שורותיהן וחודרת ללב
הקורא.
מאפיין נוסף של סגנון כתיבה זה הוא שהיוצר כותב את היצירה ללא
התחשבות בקורא. היצירה נכתבת מתוך כדי לספק צורך של היוצר,
והוא אינו מסתכל על קלות או קושי ההבנה של היצירה בעיני
הקורא.

יצירה מבוקרת
לאור האמור לעיל, קל להבין את מהות הסגנון השני של הכתיבה. זהו
תהליך כתיבה הדרגתי, בו היוצר מחפש את המילים והדימויים בהם
הוא רוצה להשתמש על מנת לבטא את רגשותיו בדרך הטובה ביותר.
בתהליך זה היוצר מסנן שוב ושוב את מילותיו על מנת לדייק בהן,
בורר את הדימויים תוך השקעת מחשבה רבה בהתאמת הדימוי לרעיון
אותו הוא רוצה להעביר לקורא, ולפעמים ניתן ממש לראות שכל אות
וכל סימן פיסוק ביצירה נשקלו במאזני שכלו של היוצר.
סגנון כתיבה זה מאופיין בדרך כלל בפרק זמן לא מבוטל שעובר מאז
נבט הרעיון הראשוני במוחו (או בלבו) של היוצר, ועד הבשלת
היצירה על הנייר, בצורה הראויה לקריאה, על פי ראות עיניו של
היוצר, כמובן.
בניגוד לכתיבה מתוך החוויה הראשונית שהוסברה לעיל, בתהליך
הכתיבה המבוקרת היוצר מתבונן ביצירה כל הזמן גם בעיני הקורא,
כביכול. הוא יוצר ומשלב את הדימויים ביצירה, שובר את השורות
וקובע את משלב המילים ביצירה תוך התחשבות מתמדת בצורה בה
היצירה תיקרא.

סיכום
יש לציין, שלמרות ששני סגנונות הכתיבה הוצגו כשני קווים
מקבילים שאינם נפגשים לעולם, אין הדבר כך במציאות. כל יוצר
משתמש בשני הסגנונות בתהליך כתיבתו, לעיתים אפילו בכתיבת יצירה
אחת.
ההבדלים הודגשו והוקצנו כדי להסביר את הגישות, אך מבחינות
מסויימות כל יוצר מאזן בין שתי הגישות בכתיבתו, ואיזון זה הוא
אחד המאפיינים המייחדים את סגנון כתיבתו מיוצרים אחרים. גם
כאשר יוצר נוקט באחת משתי הגישות באופן בלעדי, אין הדבר מצביע
על טיב כתיבתו, שהרי אין סגנון כתיבה "נכון".
כאמור, ביצירות הנכתבות מתוך כל אחת מהגישות ניתן לראות יצירות
שמדברות אל הקורא ושובות את ליבו ומחשבותיו, ויצירות אחרות
שמשאירות את הקורא אדיש להן. הכל תלוי בכשרונו של היוצר
וב"מוזה" ששרתה עליו בעת הכתיבה.
כולי תקווה, שכל הרוצה בכך יוכל להעלות את תעצומות נפשו על
הכתב, ויהיו "כולם אהובים וכולם ברורים" בעיני אלוקים ואדם.

                     מוקדש למשתתפי פורום מגירות
                           שמשקיעים לילות וימים
                           כדי לקרוא יצירות אחרים
                            וכותבים ביקורות בונות
                             כדי לשפר את סגנונם