אביטל לזר / בכי |
ליבי היה מתיישב שם לעד
אוזניי עוד שומעות
את אותם קולות
הנשיקה הקטלנית
שבישרה על סיוט איום ונורא
סיוט שהוא כבר חיי
שאין סוף למכאוביי
והכול שמור וסגור
ואיש אינו יודע
הכול מחכה לפרוץ החוצה
אך הבושה והלעג
שוב מוכיחים לי
ושוב מונעים ממני
לפרוץ בבכי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|