דפנה גינוסר / פליטים |
לבד מברכת שלום מבויישת
אך היו רשתות במבט הכחול
והייתה בו המייה מרוגשת
ומעל הבמה ביכו משוררים
אהבות אבודות וגלות
וביקשתי לי אי בימים סוערים
ביקשתי דרכי מילוט.
נכון, לא אמרנו עדיין דבר
דבר לא ביקש להאמר
אך היתה באויר ידיעה משכבר
של פליט מול פליט אחר
ומעל הבמה הבעירו משוררים
שושנים אדומות ויסמין
ובכו עצי זית, שרשים עקורים,
מפתחות לבתים נטושים.
רק מי שאהב והמשיך לאהוב,
ידע טעמה של גלות,
ישוב לאהוב, לא לשוא, לאהוב,
מול ימים מלוחים עד כלות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|