בלילה חלמתי שסבתא שלי עליה השלום קמה לתחיה. בחלום היא בדיוק
התעוררה מתרדמת, ולא סתם מתה כמו תמיד. אמא התחילה לבכות אפילו
שהיא תמיד אמרה שהיא מתגעגעת, וגם אני הזלתי דמעה או שתיים כי
כולם אמרו לי שצריך, וסיפרתי על זה לכמה אנשים. סבתא שאלה אותי
מה חדש וסיפרתי לה שבדיוק קניתי מצלמה, למרות שלא ראיתי אותה
10 שנים. היא נורא התלהבה והוציאה מהכיס מצלמה מגניבה כמו
בסרטים עם גליל ארוך שאפשר לסובב מקדימה, כמו מקור, וגם עושה
קולות כמו שעושים בסרטים. רציתי לצלם עוד אבל סבתא אמרה שהיא
עייפה כי היא ישנה המון, וזו חוצפה, והלכה לצלם ציפורים. אני
שתקתי.
בבוקר נורא גירדה לי הרגל. אחותי אמרה לי שיש לי איש בתוך הרגל
שרוצה לצאת החוצה והוא מעצבן אותי מבפנים כדי שאני אעזור לו
לקלף לו את העור מבחוץ, ואני אמרתי שזה שטויות וזו בטח סתם
עקיצת יתוש. החלטנו להתערב, אבל לה לא היה כסף ואני לא באמת
רציתי שום דבר מיוחד. התערבנו על צדק.
בסוף באמת היה לי איש ברגל. הוא היה נמוך ודי מכוער, אפילו
יחסית למישהו במצבו, וגם קראו לו נחום. הוא שאל אותנו אם פה זה
היכל התרבות, ולפני שהספקנו לענות שזו רק הרגל שלי, הוא קילל
ברוסית ונפל מהמיטה לרצפה, ולא אמר יותר כלום.
בלילה שוב חלמתי שסבתא שלי קמה לתחיה. שאלתי אותה אם היא יודעת
איפה יש צדק, אבל היא אמרה שהיא לא מבינה באסטרונומיה וחזרה
לצלם פרפרים. אמא המשיכה לבכות.