אתמול שחטתי פרה קדושה
וירד לה דם לבן
איך ירד לה דם לבן?
היא מסתכלת עלי בעיני עגל רך,
ומביטה בטלוויזיה לחפש את התשובה.
אני רציתי לחבק אותה,
לגונן עליה מכל הצרות הרעות
והיא יושבת לי, שלובת רגליים,
על הספה, הראש שלה כמו מטוטלת
מביט בי ובטלוויזיה לסירוגין
ולא רואה בכלל.

בשנתי, היא הופכת לבובה מכנית,
עיניה חרוזי זכוכית,
עפעפיה - כמו בובה להשכיב לישון.
אני חשבתי להשכיב אותה עכשיו
לא היו לי רחמים להרוג ולשחוט
למרות שידעתי שזה הדבר
הטוב ביותר בשבילה.
והיא, כמו שה מובל לטבח,
עם הדם הלבן והכחול בעיניים
והאיפור שנוזל לה מכל הריסים
השנים, מקמטות את כתפיה השחות
הגיע זמנה - ורגל אחת בקבר.

באותה שעה - נעורתי משנתי -
אני מביטה והיא עוד שם,
מחכה לי, הטיפשה,
רוצה להרוג את תומתי.
אבל היא עגל רך, כבר פספסה -
אני את תומתי כבר השארתי בטלוויזיה
מהבהבת בתנועות גחון,
בשלגים מסוגים שונים
במאפרות של כל מיני סטים
בין אנשים שהיה שווה יותר ושווה פחות
וחבל, שלא הייתי שם בכלל
עד השעה הזאת
שעת הקטל האדום
שעה שקרטוני חלב מחמיצים פניהם
שעה שהם מחכים למי שיפתח אותם - ואין גואל.