אנחנו יוצרים דברים ביחד.
דברים יפים, זורמים, קאט טו קאט
נקי ובלי אפקטים.
המצלמה שלנו יציבה
פחות או יותר.
אבל מי שם לב בכלל
הכל פה ושם קצת רועד.
וגם אני כמו מצלמה
ששיחקת לה בפוקוס
ולפתע התמונה לא ברורה בכלל.
ואתה, שיודע ללחוץ לי
על הכפתורים הנכונים
לא מנסה אפילו לסדר
את מה שעשית.
תן לי קצת הוראות בימוי
תרמוז לי מה עליי לעשות.
אני מכריחה את עצמי
לצאת מהפריים שלך
כי אני מרגישה
שזה מה שאתה רוצה.
תחתוך אותי כאן
תערוך אותי מחדש
לי זה כבר לא משנה.
כי אני הייתי סתם עוד רצף
של פריימים בחייך.
רצף שנקטע.
וכשהאורות נדלקים
אני כל כך מתחרטת
שהשארנו סתם ככה
סוף פתוח. |
