הם נקראים "האלמונים".
אלה האנשים המעטים האלה שלא מכירים אותם, שכשאתה מקליד את שמם
ב"גוגל" לא מתקבלת אף תוצאה. מסתבר שפעם זה לא היה כזה ביג
דיל, אבל היום בעידן "כוכב נולד-14" ו"שר החוץ שלנו" (אני
תמכתי בזה שקיבל בפרק הסיום את תיק התיירות כחביב הקהל) נדיר
מאוד לפגוש אותם.
סיקרן אותי לדעת איזה מין טיפוס זה ה"אלמוני", כזה שלא היה
בשום תכנית ולא השתתף באף פרויקט. חקרתי מעט ושמעתי שאחד כזה
גר לא רחוק מהאיזור (לא אגלה בדיוק מחשש למבקרים) והחלטתי
לבקרו. קבעתי ללכת יחד עם ידידה שהכרתי פעם באודישן לריאליטי
"נאנסות במועדונים".
הסוכנת שלי (שייצגה פעם את ניצולת השואה מהטלוויזיה עד שזו
שברה עליה צלחת כי חשבה שהיא בתו של מפקד מחנה העבודה שלה)
אמרה שכדאי לנו להצטייד במצלמה, להראות לאומה פרצוף של
"אלמוני". הייתי עושה זאת אלמלא שימשה המצלמה שלנו את הבלוג
הכחלחל של אחותי הקטנה.
אספתי את ידידתי (שגרה עם אחד מהמשפחה שהגיעה למקום שלישי
בפרויקט "המשפחה המפורקת של הדרום") ונסענו אל ה"אלמוני"
במכונית של דודה שלי, שזכתה בה הודות לוידאו ששלחה ל"פספוסים
בלי ניצולים".
כשהתחלנו לנסוע ידידתי התוודתה באזניי שמרגש אותה לפגוש סוף
סוף "אלמוני". הודיתי שגם אני מחכה לראות איך אחד כזה נראה.
"אולי הוא נורא מוזר, פריק כזה שמפחד שיראו אותו כי יש לו עין
אחת או משהו כזה...", אמרתי.
"נראה לך הגיוני?", ידידתי מיד ביטלה את התיאוריה, "מזמן היינו
רואים אותו או שומעים עליו אם הוא היה כזה פריק... תראה איך
נינט טייב האנורקטית הזאת עושה עכשיו קאמבק. נכון שאומרים שפעם
היא הייתה שמנה...?"
"כן, אז מה את אומרת? שהוא פשוט רגיל? לא יכול להיות, הוא בטוח
שדד פעם מישהו או הוליד איזה ילד שזרק אח"כ מאיזה חלון או..."
ניסיתי למצוא איזשהו הסבר.
"תקשיב, הבנאדם אלמוני. אתה קולט? אל-מו-ני! לא שמעו עליו, לא
קראו עליו - כלום! הרי כל מי שיש לו משהו, השריטה הכי קטנה,
שמענו עליו כבר. איך המשפט המפורסם של תום אבני הולך? "אין אדם
מוכר שאין לו שלד בעבר".
"למה, קחי את ניסים, גיסי. הבנאדם הכי רגיל בעולם, ובכל
זאת..."
"הוא נפל במיונים של "מלך האמבטיה-3" אם אתה לא זוכר... ובכלל,
אתה בעצמך סיפרת לי שקרובת משפחה שלו חתכה את הורידים מול
המצלמה כשהעיפו אותה מ"לשיר כמו דניאלה פיק".
"וואלה, את והזיכרון שלך. רגע, מה למשל עם חבר שלך לשעבר -
שימי? הרי הוא היה הכי..."
"מה, השתגעת? שימי?! הרי אבא שלו היה הרופא שניסה להחיות אז את
שמעון פרס, ובגלל זה הוא החליט לקרוא לשימי ככה..." היא כנראה
הוכיחה את הנקודה שלה.
תוך המשך נסיעה שקטה הגענו לכתובת שאמורה להיות של "האלמוני"
שלנו.
ידידתי הבחינה בשם של הרחוב, שקעה במשך דקה אל תוך הסלולארי
שלה ואז הכריזה "לא תנחש מי גרה פה בניין ליד! זוכר את ג'ובאנו
רוסו ששיחק ב..."
"ג'ובאני, לפחות תקראי כמו שצריך אם את לא זוכרת מי זה",
תיקנתי אותה תוך כדי ביצוע החנייה.
"אז הבת שלו שהתאסלמה גרה פה ממול!"
יצאנו מהאוטו והתקדמנו לעבר בית דירות מיושן. ניסיתי לחשוב על
דרך נאותה לפתוח בשיחה עם "האלמוני" מבלי להרתיע אותו, בעוד
ידידתי המשיכה בשלה.
"הי, כתוב גם שההוא מכלבוטק שפרץ פעם לבית של איל קיציס גר
רחוב אחד מכאן."
"תירגעי עם זה. במקום זה תחייכי ותהיי נחמדה ל"אלמוני" שלנו.
אני מצלצל..."
לאחר הצלצול נשמעו צעדים שהתקרבו אל הדלת ולאחר מספר שניות בקע
מעברה קול גברי:
"מי זה בבקשה?"
"אנחנו... אה, רצינו רק לדבר עם...", פתאום לא הצלחתי להרכיב
משפט.
"סליחה?!"
"אנחנו מהעיתון, ורצינו אולי...", ידידתי ניסתה את כוחה.
"אה ילדים, אני יודע מה אתם רוצים! ממי קיבלתם את הכתובת
הזאת?"
"לא, אנחנו בסך הכל...", מסתבר שסקרנים אחרים כבר הקדימו
אותנו.
"תשמעו טוב טוב. תעזבו אותי בשקט ותמשיכו בחיים שלכם עם
המפורסמים שלכם. אנשים כמוני תעזבו בשקט! איך אפשר לחיות ככה?!
רק תדעו שגם אני מכיר כמה אנשים אם אני צריך! מילה אחת וקרוב
משפחה שלי מוצא אתכם בעצמו... ובמקרה קוראים לו דודו טופז!
עליו שמעתם, נכון?!" זה הספיק לנו. אלמוני ומעניין ככל שאולי
יהיה, לא מתעסקים עם קרובים של ראש הממשלה.
ובכלל, מסתבר שהוא בכלל לא כזה אלמוני...