כאב נוקט בחום עמום,
מגרה את כפות רגליי היחפות.
אני פוסעת על שביל מרצפות,
אריחים חמים תחת כפות רגליי
אני מצמיחה פטריות אהבה,
אזובים ירוקים מקנאה
תחת כפות רגליי.

שמי כבר נודע בפי כל העולם
גברים מביטים בי במבט שואל
את חברותיי אני אוספת כדי להגן עליי
מפני אהבה פגועה, בנוצות ובצמר-גפן
אני מסירה  את האיפור, המסכה
שלבשתי לכבודך,
חוזרת לאפר הישן, לבור ילדותי,
שהצמיח חזזיות, תחת כפות רגליי.

בעודי מסירה את כתמי הזפת שדבקו בי
שולמית עומדת שם, מביטה בערוותי
בעיניה החרוכות, ראיתי את מוחי
נושם בכבדות כמציצן,
מנסח מילים חזקות,מילים שיפגעו בך.

שפתיה נפערות בחיוך מלוכלך, מלא זימה,
שיניה נושרות, פוערות חורים בחלל העמום
שיצרת בחזי הרחב וגופי מתמזג לעיסה אחת
יחד עם הזין שלך -
נוזלים הומים במעיי, מחפשים מוצא אדום,
ניגרים במורד הירך שלי, ניקווים
תחת כפות רגליי.