האישה שברדיו מרגיזה אותי, כל בוקר מחדש -
הקול הרגוע שלה מייגע אותי בנסיונו לנקות לי את הראש מדאגות
היום-יום.
מעצבנת אותי הדרך בה היא מרשה לעצמה לדבר בבית האחרון של השיר
המושמע, למרות שהוא בדרך כלל גרוע.
הייתי מכה אותה בנעל העקב המסוגננת והלא נוחה שאני מכריחה את
עצמי לנעול כל בוקר,
בעוד היא בתחנה, יושבת בנוחות באולפן - מתרפקת על סיגריה וקפה
מהמכונה, בעוד לי אין זמן לכל זה בבוקר.
אני פשוט מסוגלת לשמוע את העשן יוצא מהסיגריה הדלוקה שהיא
הניחה במאפרה (מעט ממנה דולק באור נעים, כאור של הנורה
"מקליטים") לכבוד מבזק מהיר או הסבר על השיר, מטומטמת -
למה את חושבת שהמאזינים שלך מבינים פחות ממך?
בייחוד כאשר את פשוט מקריאה באלגנטיות מעוררת התפעלות,
עוד עשרים דקות לא תזכרי את שם הגיטריסט של הלהקה הזאת
("שבדיוק היום חוגג יום הולדת!").
האישה שברדיו מרגיזה אותי, כל בוקר מחדש.
כי אני פשוט יכולה להרגיש את הרישול בו היא לבושה - נעלי ספורט
נוחות, מכנסיים רופפים וחולצה אוורירית
שיערה אסוף בקושי, וודאי שלא עבר כמו בכל בוקר החלקה ברגע
הנמכרת בחנות למוצרי חשמל ביתיים -
היא וודאי לא הספיקה לאחר כי שרפה את הקצוות,
היא יוצאת מוקדם כל בוקר ויודעת על הפקקים לפני כולם.
האישה שברדיו מרגיזה אותי, כל בוקר מחדש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.