סיפורו של ילד אחד, סתם, לא מי יודע מה מיוחד, אבל נחמד,
באמת נחמד.

ילד אחד, לא משנה שמו, לא היה מצליח לקום בזמן בבוקר. אף פעם.
לא עזרו לו כל הטכניקות.
שעון מעורר אגרסיבי במיוחד
שירות היקיצה של בזק
הליקוקים של הכלב
שום דבר.
כלום.

ילד מפתח. זה שם החיבה שנתנו לילדים כמוהו. בגלל השרוך הצבעוני
שבקצהו משתלשל מפתח צילינדר כסוף של חברת "ירדני" הישראלית,
ומופיע בכל תמונות המחזור של ילדותו.
אתם מבינים? כסף לרב-בריח אפילו אין לו, למסכן.
אמא הולכת לעבודה כל יום בשבע,
והשיר הנודע, שאחת משורותיו אומרת
"א-בא ה-לך לע-בו-דה, יביא לך מ-ת-נה..."
לא בדיוק מקיים את הבטחתו,
כי אבא אומנם הלך לעבודה
אבל הוא פגש שם בחורה
ונשאר אצלה.

אז אין מי שיעיר את ילד אחד שלנו, והוא הקטן, צריך לדאוג לעצמו
להשכמה בזמן.
אף אחד גם לא צועק עליו שילך לישון בעשר, בייחוד כי יש
בטלויזיה "שושלת",
והוא, שמאז סו-אלן לא הרגיש את הרטט המוזר הזה בתחתונים בשנת
הלילה שאחרי התוכנית שבסופה הבולבול נדבק למיטה, התאהב בפאלון,
הבת של בלייק.
אז איך הוא יתעורר? איך?

ילד אחד שוב מאחר לשיעור הראשון. באסיפת ההורים הבאה, בעוד
שבועיים, שוב תחזור הסצינה המוכרת - אמא בעינים אדומות מעייפות
תתלה בו מבט עצוב-עייף כזה, עם פרצוף שמזכיר את החצי אשכולית
בארוחות בוקר של בתי המלון של אז, עם קצת סוכר למעלה.

ילד אחד מסכן קטן, לא מבין למה הוא לא כמו ילדים רבים, אחרים.