ארבל הכרמלי / לא משתהה לחינם |
והלהבה עולה בי אט-אט,
רוצה שתבערי בי תמיד
ושלא תסירי ממני מבט.
את מבעירה אותי כמדורה
ואני לא מפסיק להתרגש,
רוצה לעשות אתך אהבה
ולהחדיר בתוכך מן האש.
את מרמזת לי על המקום הנכסף
בעוד אני עסוק עם שדייך,
כבר רטוב לך במקום העדין והרך
וקשה לך עם זה שאני טרם נכנס.
אני ממתין לאש הבוערת בתוכי
עד שתביאני לאותה התרוממות רוח
שתוציאני לחלוטין משלוותי
ורק אז- אחדור לגן ערוותך לקטוף התפוח.
20/02/05©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|