פעם בכמה זמן זה פשוט קורה לי, קופץ עלי כמו נמר מהצללים ולא
עוזב אותי עד שזה יוצא. אני מרגיש את הצורך הזה תופס אותי
באמצע הלילה ולא נותן לי מנוחה, כמו מחשבה שצפה בתוך ראשך ואתה
לא מצליח לסלק.
אני מתהפך במיטה מנסה להתעלם מזה אבל זה רק מחמיר עד שבסוף אני
נכנע ומוציא את זה החוצה, לא משנה איך העיקר לשטוף את הראש.
בדרך כלל אפשר לעבור את הלילה בלי בעיות מיוחדות אבל לפעמים
אתה מוצא את עצמך חושב על הדברים הכי קשים ואז, אז אתה בבעיה.
דברים כמו יום קשה בעבודה, יום ארוך או ריב עם החברה לא
משפיעים עליך חזק, אבל אז, או אז אתה מתחיל לחשוב על דברים
ברומו של עולם וזה יכול לשגע אותך, לתפוס כמו רוטווילר על ילד
ולא לשחרר.
ואם אתה באמת חסר מזל אתה מתחיל לחשוב על מוות, ואתה לא רוצה
להתחיל לחשוב על מוות.
אבל ליצר לא אכפת מה אתה רוצה או לא רוצה אתה תכתוב את מה שהוא
יכתיב לך ואתה תתמסר אליו לחלוטין, לא עוד! אני מחליט להשיב
מלחמה, לא אכתוב על אותו נושא שמתרוצץ בראשי. אני אכתוב על,
אה, אני אכתוב על החתולים שלי, כן זה יעבוד.
בכל מקרה החתולים שלי הם תאומים סיאמים, לא מחוברים, סתם
סיאמים, קיבלנו אותם כשהם היו קטנים ובגלל עצלנות יתר שמם היה
ונשאר "החתולים" או ביחיד "אתה" וזה לא משנה לאיזה מהם אתה
פונה. בכל מקרה שניהם יתנו לך את אותה תשובה.
כשגדלו התחילו להראות סימני זהות ראשונים והיום הם ידועים בתור
חובבי סרטי איכות, ג'אז וגפילטע-פיש (בכל זאת, פולניים). אחד
התחביבים האהובים עליהם (אחרי זחילה בצינורות של המזגן ולהיתקע
דווקא במקומות שהכי קשה להוציא אותם משם ועד שהצלחת הם חוזרים
אליהם) הוא ישיבה של כמה שעות טובות על אדן החלון, דבר שהיה
יכול להיתפס כמקסים ביותר אם לא היו עושים זאת עם ציפור בפה על
החלון של השכנים.
אבל ככה זה חתול וזה כל הקסם בו. אני לא מצליח להבין את האנשים
שאוהבים כלבים, מה כל כך אינטילגנטי בחיה שבין כישוריה נמנים:
ריצה אחרי מקל אפילו שלא זרקת אותו, השתנה על ברזים וליקוק
מסיבי של כל דבר סביבם?
חתולים הם הרבה יותר, איך לומר את זה, ברמה. אם תזרוק לחתול
מקל הוא מקסימום ירים עין אחת לראות אם אתה לא פוגע באיזה
ציפור, חתול לא פראייר, אם תקרא לו לבוא הוא יחשוב על זה ואולי
בלילה הוא יבוא לשכב לך על הרגליים ולא יתן לך להתהפך, ואז
תודה על הזכות שנפלה בחלקך לחלוק את מיטתך עם חתול. כי בסופו
של דבר, אתם יכולים לשנוא אותם ולקלל אותם מאחורי הגב אבל אף
אחד מכם (אולי חוץ מאלה שבתור ספורט שולפים חתול מפח האשפה,
מדליקים לו את הזנב וזורקים אותו לתוך שלולית דלק) שיכול לעמוד
אדיש אל מול חתול פרוותי שבא אליכם בעזרת גרגור מתוחכם וחיכוך
עדין ולא ירים אותו על הידיים או לפחות יהפוך אותו על הגב
ויגרד לו את הבטן.
ואל תחשבו שהחתולים לא יודעים את זה, הם כבר למדו מזמן איך
לטפל בנו. אנחנו אולי אילפנו את הכלב אבל לא שמנו לב איך אילף
החתול אותנו. רוצים הוכחה? מצרים העתיקה.
לילה טוב.