|
בתוך מדים
על מיטת שדה
באוהל סיירים
הרים של חול
חוץ ממנות קרב
אין מה לאכול
שבועות לא עוצמת עין
על המפקדת שמה אלף זין
חודש לא ראיתי את הבית
חודש וכל שאכלתי הוא זית
מאבדת משקל
מאבדת תקווה
הייאוש מתפשט ואיתו ערגה
רוצה כבר בית
הציפור שלי עוד שרה בקול תלוש
"אני משתגעת"
אפילו ההד חלוש... |
|
|
אני מתאר לעצמי
שהיה מאוד קשה
לחיות בגטו, בלי
כדורגל כל שבת.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.