|
ילד קטן מרים את ידיו
חיילים בנשק מאיימים עליו
גודלם מגיע למימדים עצומים
עיניו זועקות פחד
גופו רוטט ומצומרר
מרגיש במקום מבודד, חומות כובלות אותו
אנשים עוברים מסביב
מדוע הם לא עוזרים
מתבונן הוא בפרצופם
מחפש את עזרתם
גופות ושלדים מפוזרים על הארץ
פתאום זעקה גדולה, אורות מהבהבים
מסנוורים את עיניו, המוות מתקרב
חש בו בעוצמה גדולה
שומע את ריצת החיילים
הם מתקרבים ובאים כמו תופים רועשים
מנסה להאחז בסערה שמגיעה
נס על נפשו בעוד הם פורצים
חייו תלויים בזמן שאול
מוצא לו מסתור קטן וחשוך
מתבונן מבעד לחור
על אנשים נופלים ובוכים
רעש האקדחים חורק אוזניים
דם בכל מקום
בליבו תפילה שיסתיים המוות
הרווחתי את הזכות לראות
לספר לעולם על השואה
אקח את זה איתי כל חיי
ואזכור תמיד את הזוועה |
|
|
אתה מבלבל, לא
עושים לביבות
מעופרת. אלא
מקמח.
(גדי לפיץ
העכבר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.