אחפשך מבלי אפילו לדעת בטרמפיאדות המוכרות
ובין סבכי העשן במקומות האפשריים
כי נפשי עדיין חולקת אוויר עם נשמתך.
לא אוכל לומר לך,
למעשה כן אוכל, אבל אתה לא תבין דבר,
מילותיי יראו לך מעומעמות,
כפי שנראו לך בעבר...
אני אחפש, אתה לא תבין דבר,
אך עכשיו לא בגללך, בגלל הייאוש.
אחפשך בין נבכי השיגרה
דמותך הגבוהה תצוץ מין הצמא,
תשטוף את עיניי ותאדימם כאחת.
ולא אוכל לגעת וכמעט גם שלא לראות.
השנים יעברו, יתחלפו התורות..
שלא היו מוכרים לי
כי הייתי הראשונה.
אני עדיין מחפשת את שארית ההבנה שלי
שהשארתי
אצלך.
אבל כל מה שאמצא יהיה המקומות
החדשים
שלך.
אבל אסור לי להגיד,
מלמדים אותי
לא
להיות
סמרטוט.
כי בהתחלה חינכו אותי אחרת,
בשביל שיותר מאוחר עוד יישאר מה לחנך.
ושוב אנסה לחפשך במילים הכתובות,
את מילותיי כבר זמן רב יש לך.
אך זכרון מוחשי, שאולי לא על כתפו-
אבל ניתן לבכות עליו
אין
כמעט.
אמשיך לחפשך, אם אמצא
ולא אמצא.
או את החיים או את המוות בקרוב.
אני מחפשת את האוהבת אותך שהשארתי אצלך.
כי אני באמת כזאת.
קשה לי לסיים, אתה רואה?
במילה אחת הייתי מסתפקת, כשהייתי שלך. |