המראנו יחד, דממה של שלווה
הכל מושלם, כך חשבתי, כל כך תמימה.
החזיק את ידי, תחושת ביטחון
מנסה להבין, האם זה כוח עליון?
או שמא אני פשוט מאוהבת?
לא יודעת, מנסה לחשוב אחרת.

שונאת את התלות,
אהבה גוזלת חירות.
ובאותה נשימה,
מרגישה חופשיה.

הלב והמוח מתווכחים
מנסה להשתיקם, אך יש אין סוף ריבים.
זה הכל בגלל אותה המראה
אולי הייתי בכלל לא הייתי צריכה?

מי זה החפץ באותו רגש מוזר,
מבלבל, מעיק, וחופשי כפרפר?
האמנם זה מה שיניח לי לחיות?
האם ללא אהבה אחיה חיים מלאי טעויות?

באמצע ההמראה,עוזב את ידי
צוללת למטה, נגמרו הריבים.
המוח צדק, הלב הפסיד
לא רוצה בך יותר, גם לא כידיד.

אנסה לחיות בלי הרגש הזה
אנסה לנתק, את גופי
מהלב.