בחדר המדרגות של שיינקין שלוש אין אור כבר שלושה חודשים. חם
בחוץ. יש ריח של סוף חמסין ורוח של ים מלטפת את החדר. אני
נשכבת על המיטה. התיקרה גבוהה . שקט. כאילו כל העולם עצר. רק
אנחנו פה. הוא נושם לתוכי. העיניים שלו ערומות, מפשיטות אותי.
היד מלטפת רכות את הבטן, עולה לצוואר. לאט , כמו מנגינה
חרישית.
הוא פורם כפתור בחולצה,מזיז שיער מהעיניים. אני והוא , הוא
ואני, אנחנו. אחד.
הוא בתוכי. הוא לא דוחף ולא לוקח, הוא איתי.
"אני אוהבת אותך"
"אני אוהב אותך".
הבוקר עולה. גשם של שבירה משאיר לחות מעיקה באוויר. העיניים
שלו מקובעות בריצפה.
הנשימות שלי כבדות. אוטובוס מרעיש בחוץ. פיח. זוהמה.
"אני הולכת הבייתה, אני מרגישה עירומה".