לא דיברנו כבר ארבעה חודשים
והכרתי מישהו שהזכיר לי אותך
והתחלתי להתגעגע מחדש
שאלתי אותה היום
אם היה קורה לך משהו
אם הייתי יודעת מזה
והיא אמרה לי שלא
חצי בצחוק
וחצי לא
הוא גר בחולון
ויקח אותי לטיול
גם הוא אוהב וניל יותר
ומכין פיצות, ומרק עגבניות סמיך
והוא מצחיק אותי
כמו שפעם היית
כשרק היית רוצה
עם כל השיחות הטיפשיות שלנו
שכל כך חסרות לי
ומה איתך?

אני יודעת שזאת רק גאווה
שמחזיקה אותי מלצלצל
ואולי זאת אכזבה
וזכרון מר
של פעמים אחרות שכן ניסיתי

ואני באמת מתגעגעת
למרות שנדמה לי שלא היינו קרובים בכלל
אבל איכשהוא כן
ורק לך זה ישמע הגיוני

מקווה שתקרא את זה
(אני בכלל לא חושבת שאתה נכנס לכאן)
ותשלח לי יום אחד הודעה
כך סתם
"אולי תבואי אליי לראות סרט?"

ולא, דברים לא ישתפרו סתם כך
והכאב שהיה
מטושטש אבל
קיים
ובעצם, מה שנשאר ממנו
זה הריחוק

הלוואי ונקנה ביחד גלידת וניל
אני בעצם לימון
אני מעדיפה שאתה תקנה ולא הוא

אז אולי כשתחזור הביתה,
תיזכר בי סוף סוף
והשיר הזה יהיה רק זיכרון עגום

מוקדש ל-א'
באהבה

ואם כל זה לא ישאיר בך טעם,
אז תדע שנזכרתי היום על הפעם ההיא שבאנו לבקר אותך
ואכלנו את העוגיות האלו עם הפרצוף,
אלו שמחייכות,
והייתה אחת עם פרצוף מרושע.
זוכר?
אם שכחת, במקרה, אז תדע שאני לא.

הלוואי ולא היה אכפת לי.