בחוץ ירד גשם
זה היה אחד מהימים האלה
ששום דבר לא נשאר מהם
כיביתי את הרדיו
כדי לא לשמוע איך עוד שיר נגמר בבת אחת
רציתי לראות אותך
בדמיון, זה היה מאוחר
כמו גלים שקטים שבסוף מכים
הכול מצטבר
לפינות
משם המהפכה מתחילה
אצלך, זה אף פעם לא לוקח למקומות זרים
ירדתי לרחוב
אימהות וילדים הסתתרו מהגשם
במקום אחר עכשיו נלחמים
את חייבת להאמין שאהבתי, גם שלא היו לי מילים
קניתי עיתון בשקית, וסיגריות
שום דבר לא מפחיד יותר
ראיתי אותו עובר עם עגלה והילד בתוכה
רציתי להיות הוא
ידעתי שזה יכול היה להיות מישהו אחר
הוא עבר שם, לא מתחמק משום דבר
רציתי לאהוב אותך יותר באותו רגע
שתהיה לו סיבה לפחד
היסטוריה וזיכרונות
נעלמים ביחד
מצטלמים ואז נסגרים
סיפרת לי, שאת רוצה חיים
סיפרתי לך, שאין לי שום דבר מעבר לזה להציע לך
אהבות קדושות
אנשים זרים
הוא עכשיו עבר בינינו כמו קו, גבול
מפריד בין העבר לעתיד
את חייבת להאמין שלא רציתי שתעזבי
כל מה שעשיתי, נראה לי עכשיו חלק ממשהו
ואחר כך לא שייך לשום דבר
הגוף קר
העיניים שוקעות
מכוניות חוצות את הכביש לאט
מפחדות לפגוע
את כמוני, פחדת פעם להיפגע
אחר כך הכרת אותו, הוא הבטיח לך עולם בלי מלחמות
יש אנשים שגם שקרים ימכרו בעיניים כחולות
אני זוכר שארזת
הקשבתי לרדיו, בדיוק התנגן שיר של דילן
ומיד אחר כך השדר ביקש סליחה מהמאזינים הצעירים
ושם שיר של זמר שלא הכרתי,
את צחקת
אתה אף פעם לא מכיר דברים חדשים, אמרת וטרקת את הדלת
לא ידעתי אם זו אמירה או קביעה
בין לבין, זוכר שגם הייתי עצוב
הבטתי מהחלון, איך הוא עוזר לך להכניס את הדברים לרכב
ונסעת
עכשיו בגשם, ביום שלא ישאיר אחריו דבר
הוא עובר עם הילד שלכם
את בוודאי מאושרת
או ממציאה לעצמך את המושג
כדי שתוכלי להיות כזאת
אני בנתיים חוזר לדירה
יש משהו מבייש בריקנות
ומשהו עצוב בחוסר ההכרה