"יום אחד נכנסה,
אחת מיני רבות,
ולרגע, לא התייחסתי.

אך כשמצאה מקום פנוי,
ולידי התיישבה,
מבט קרוב יותר, נתתי.

וכשחייכה אליי,
שבתה אותי בקסמה,
ומאז, את חיוכה חיפשתי.

מאז עברה שנה,
וקרסים רבים,
אך אתה, לא דיברתי.

אבל יום אחד,
בחיוך שאלה אותי שאלה,
ומאז אליה, התמכרתי.

כי חיוך כמו שלה,
לא ראיתי הרבה זמן,
חיוך כה מושלם, הוקסמתי.

ומאז את שמה,
בראשי מדקלם,
(-----), זאת עם החיוך הפנטסטי.

בהשראת חיוכה,
החלטתי לשבת,
ואת שיר זה, כתבתי.

קבלי אותו ממני,
שיר מהלב,
אפילו כשאזדקן אדע, שאת חיוכך לא שכחתי."