בגדתי בעקרונותיי
ויתרתי על אמונתי לטובת הלא-כלום
אנשים לא נראים יותר
כלום לא חשוב
שום דבר לא משנה
הייתי שם, עכשיו אני פה
הזכרונות הם כמו שלגון הנמס בחום
שטעמו המרענן הולך ונגמר
אין צורך בכלום
לא הולכים הבייתה יותר
אין בית
אין חיים
ויתרתי על השקר ולא נותר לי דבר
רק הסוד האחרון, שלוואי ולא הייתי יודע עד סוף ימי
כבר לא מנסה לשכוח
הגוף מתפקד והנפש לא
הלב מזמן כבר לא מגיב, לא חש אושר, לא חש כאב
אין אסור ואין צורך במותר
כי אין לאן ללכת ואין מה לעשות
ואם לא הייתי קיים זה לא היה משנה
אבל אני קיים וזה צריך לשנות
אבל כלום לא חשוב, רק לנשום ולהמשיך, בלי לחיות
.ואני בוהה, כמו עיוור, בסיכוי לאושר שכבר נבל זה מזמן |