tohgat , כך אמרת לי אינספור פעמים
אני יודעת, אמא, החיים לא קלים
אך הם גם לא חייבים להיות כה שחורים
בשנים הכל כך מוקדמות של החיים
את ידעת שקשה לי?
את ידעת מה קרה!
איפה היית כשזעקתי לעזרה?
לא ראית את הסדינים הספוגים מדמעות
מלילות לבנים רצופים של בכיות?
מה חשבת כשראית את עיניי נפוחות?
מה חשבת כשהסתגרתי בחדר שעות?
היא היתה לבדה, ילדתך הקטנה
אף אחד לא ידע, אף אחד לא שמע
הילדה המוצלחת, ילדה לדוגמא
כשרונית, חברותית, יפה, חכמה
כך כולם אמרו. אף אחד לא דמיין
איך נרדמת בלילות? איך המשכת להתעלם?
איך שנאתי כהצגת אותי "הנה ביתי"
איך קטפת מחמאות שגנבת. תתביישי.
איך מול האנשים שלך את פתאום נחמדה
פתאום מדברת אלי. מתייחסת. צבועה.
למה בחרת כקורבן דווקא בי?
ולמה גם בזה את מאשימה אותי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.