"כבר שנה שאני הולך על אויר. שלושה סנטימטרים מעל הקרקע"
הרהרתי בעודי נושם את ריח הוורדים שבכל משך התקופה הזאת נישא
באויר. מרחוק יכלתי לראותה עומדת אל מול עץ הדעת שנחש ירקרק
כרוך סביב עורה העירום והיא מחייכת את חיוכה המקסים לכל עבר.
מדי פעם הייתה שלוחת לכיוני מבט מתגעגע. עירומים ישבנו על כף
המאזנים שמשום מה פסקה תמיד לטובתינו. שיערה הכהה גלש על כתפיה
ומבטה התמים נע ונד ללא הרף כמחפש תשובה לשאלה קיומית לא
מובנת. עורה הבהיר בוהק כמשי ונחש הפתן נכרך סביבו ומעינו היה
ניכר עונג מה מעצם היותו קרוב כל כך לבריאה כזו. ולפתע משב רוח
קר ומסביב כבר שלכת. עצי הגן נותרו עירומים כמותה והנחש ספק
כרוך בה ספק כרוכה בו השווה לה את מראהו הירוק והחי בעודו גוזל
כל טיפת תמימות מאותן עינים חומות. מבטה התקבע עליי וטיפות גשם
החלו לרדת ולהרטיב את פניי.
פקחתי את עיני לאט ומחלום לחלום שוב הייתי בחדרה. על פני
טפטפו טיפות מהחלון הפתוח והיא הייתה מצונפת בזרועותי וחיוך
מתוק נמשך לרוחב שפתיה. " כל כך נפלא לראותה כך, ישנה, מאושרת.
כל כך נפלא לראותה כך " חשבתי, " ונפלא עוד יותר לגרום לה
להראות כך" רוח קרירה נשבה מהחלון והיא נצמדה עוד יותר.
נשימותיה העמוקות ופעימות ליבה ריגשו אותי וחום החל מציף את
ליבי. היא שכנראה הרגישה בכך ומתוך שינה התרוממה מעט ונשקה על
שפתי ברכות שלא תאמן ובעודה צונחת חזרה אל תוך החלום לחשה
בחיוך " אני אוהבת אותך " וקצב נשימותיה חזר אל המרדף המתמיד
אחר נשימותי. עצמתי את עיני. על הדשא בחוץ הרפה לבסוף הנחש
ממנה ביאוש, משאירה חסרת דעת והיגיון. התקרבתי ונשקתי לה. מבטה
הלא ממקד התמקד בעיני מה שגרם לי אי נוחות. לפתע אמרה מבלי
להזיז כלל את שפתיה "בקר טוב " עיני נפקחו בבהלה ולאחר שאור
השמש חדל מלהכאיב להם שם היא עמדה מחייכת אליי. "בנאדם ירד גשם
הלילה " חייכה חיוך מלא אושר שכוון ישר אליי. "באמת ?! "
התממתי בחיוך רפה. השיער הכהה שלה גלש על כתפיה ומבטה התמקד רק
בי כאילו אין איש מלבדי, ולא היה .

כבר שנה שאני מכיר אותה, כבר שנה שאני מהלך שלושה סנטימטרים
מעל הקרקע, כבר שנה גן עדן.


מורן