|
שישה עשר ירחים
מתמלאים ומתרוקנים
שוב ושוב
כמו הריאות שלך
המחוברות למכונת ההנשמה
שישה עשר ירחים
לא אמרת מילה
כאילו אצרנו את כל מילותיך
ואינך יכול לשוב ולהשתמש בהן
ומה יש למשורר לבד מילותיו?
שישה עשר ירחים
אני מבכה את מותך
שעוד לא הגיע
18.2.05 |
|
|
אני זוכר את
הלילות הקיץ
בקיבוץ... אני
וטוביה היינו
מתגנבים אל הרפת
ויושבים על
ערימת חציר
ומפליצים... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.